היי אני בת 26 ויצא שהתקרבתי מאוד לבחור שאני מכירה והתחיל בינינו משהו.. ממש לא חיפשתי זוגיות, אני לבד כבר שנים ודי התרגלתי אבל זה פשוט קרה. הבחור מקסים אבל אני כרגיל מעוצבנת ומצפה לדברים לא הגיוניים! הוא מאוד פעיל- עובד בכמעט 3 עבודות, לומד, מתאמן, משקיע במשפחה, חברים, יוצא.. ועוד הוא איכשהו מצליח לדחוף אותי ללוז שלו, הוא לרוב זה שיוזם את ההודעות והפגישות.
מהצד שלי אני עצבנית על זה שהוא שם את עצמו במקום הראשון, כנראה כי אני עצמי לא מצליחה לעשות את זה. כל הזמן הוא עסוק בקושי נח וזה כבר מציק כי כאילו מה איתי? מן הסתם הבנתי שבזוגיות בריאה לכל בן אדם יש את החיים והעיסוקים שלו אבל לי כרגע אין כלום וכבר תקופה ארוכה שאני לא מצליחה להשתלט על החיים שלי בכלל. אני רוצה כמות מסוימת של תשומת לב ממנו וכשאני לא מקבלת מספיק אני מתעצבנת או נהיית מתוסכלת כי מרגיש לי שכל דבר יותר חשוב לו ממני זה קודם העיסוקים שלו ורק אז אני (מצד שני זה לגיטימי לא? מה בעצם אני רוצה ממנו).
זה קורה לי עם כל גבר לאחרונה, הם שמים את עצמם ראשונים בסדר העדיפויות (בצדק כנראה) בזמן שאני שמה אותם בראש סדר העדיפויות שלי, לא יודעת אולי זוגיות זה הדבר שהכי חשוב לי ושאני הכי משקיעה בו.. בקיצור מה לעשות? הייתי רוצה להיות כמו הגברים האלה, איך אני שמה את עצמי במקום הראשון???? לא מצליחה לעשות את זה עם כמה שאני מנסה לדחוף לעצמי עיסוקים ודברים לעשות תמיד אני חוזרת להתעסק יותר מדי בבן זוג ולא מצליחה שלא לפתח ציפיות מסוימות.
אשמח לעזרה, תודה(-:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות