היי אני בת 26, נדלקתי על בחור מקסים ובמקום להיות שמחה אני הכי מתוסכלת שיש! הבחור ממש חמוד, היינו ידידים 5 שנים ופתאום יצא שהתקרבנו ומרגיש לי שגם הוא בעיניין שלי. אבל הראש שלי כאילו מחפש סיבות למה להתרחק ולברוח - חיטטתי לו באינסטגרם ראיתי שעושה לייקים לבנות וזה עצבן אותי, ראיתי שלומד עם חברים באוניברסיטה והיו שם גם בנות אז אמרתי לעצמי לא פלא שהוא כזה חרשן וכל הזמן הולך לשם למרות שלא חייב.. אני גם לפעמים מקנאה בו על זה שהוא כבר יודע מה רוצה לעשות עם עצמו ושהוא תמיד אופטימי ונחוש כזה.
בקיצור אני די הורסת לעצמי כי לא טוב לי עם החיים שלי ואני כאילו סוג של לא מוכנה לזוגיות בכלל.. אני אפספס בגלל זה את הבחור וחבל כי יכל ללכת לנו ממש טוב אני מרגישה שאנחנו ממש מתאימים.
*חשוב לציין שכבר המון שנים אני בכלל לא מאמינה באהבה.. לא מאמינה בזוגיות שהיא לנצח ולא סומכת על אנשים (על גברים בפרט). אני מאוד רוצה להאמין כי אני חושבת שבן אדם לא יכול להיות לבד לגמרי כל החיים גם אם הוא חושב שזה טוב לו. כן יצא לי לנסות מדי פעם ובכל פעם נפגעתי וזה לא הלך..
מה לעשות??? אני אמורה לוותר עליו כי אני עצמי לא שלמה עם עצמי ועם החיים שלי? ואם גם בגיל 40 לא ארגיש מוכנה אז מה אשאר לבד? אשמח לכל דבר - טיפים, עצות, מחשבות.. תודה מראש לעוזרים (-:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות