אני פשוט רוצה להרגיש שלמה עם עצמי. אני אדם מאוד שקט באופי שאינטראקציה רבה עם אנשים מעייפת אותו. בכיתה י״א הדרכתי, הייתי מדריכה טובה מאוד, הקשיבו לי ונהנו. בתנועה אחד הבנים אמר שאני מנהיגה ולמעשה אני אדם שקט להפליא.
התחביבים שלי הם לטייל בטבע, לקרוא- בעיקר דברים לימודיים (התחלתי לקרוא מטאורולוגיה וגיאולוגיה), לשמוע מוסיקה ולבשל.
אני מאושרת לבד ומרגישה חיוניות ותחושות חיוביות לבד יותר מעם אנשים.
לקחתי לי זמן בשביל להתאמן על קשרים בין אישיים ואני מאוד מוצלחת בהם אבל עדיין שיחות חולין נראות לי מיותרות, ממש כאילו אני מכריחה את עצמי לדבר.
החופש נפגשתי רק עם ידיד שלי ולאחר שעה-שעתיים של פיטפוטים שלא הבנתי למה הם מיועדים פשוט הבאתי אותו לדשא, מתחת לעצים ושמה ישבנו. הוא דווקא מאוד נהנה מזה והייתי מופתעת שיש עוד אנשים שנהינים מהטבע כמוני.
בכל מקרה, טוב לי עם עצמי רק שלפעמים אני חושבת:״ואולי זה לא בסדר, כי הרי אני רואה באתר הזה שאנשים מתלוננים על חוסר חברים״, מצד שני אצלי זה לא ככה.
ילדים רבים בגילי מעריכים אותי, אבל אני לא נוטה ליצור קשרים עמוקים.
גם אמא שלי כמוני (רק שהיא פחות מתעניינת בלמידה אלא סתם נהינית עם עצמה). סבא שלי (אבא שלה) גם ככה, הוא שקט אף יותר וכך הוא גם היה בצעירותו.
ייתכן וזה גנטי.
אבל אני רוצה להרגיש שלמה עם זה עד הסוף, בלי לתהות לפעמים למה יש כאלו שכל כך מפריע להם לשבת עם עצמם.
הרי זאת מתנה. אצלנו ככה בבית. דיירי הבית שלנו (בני הבית) נעולים לרוב בחדרם, מאוד נעים. למה לסבך את המוח ולחפש אנשים בכח כשאני לא מרגישה צורך בכך?
ברגע שארצה אוכל להזמין את הידיד ההוא או את ה״חברה״ (אני מעדיפה לכנות אותה ידידה.).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות