שלום לכולם,
אני מתמודד עם תחושות פסיכולוגיות שאני מקווה שאוכל להעביר אותם על הכתב.
לא ממזמן חגגתי 23. אני מרגיש שאני מתבגר ושהחיים נהיים הרבה פחות פשוטים.
אני בחור מוצלח סך הכול, מתחזק זוגיות ארוכה, לומד תואר באוניברסיטה נחשבת ובעל נסיון מקצועי בעבודה.
יש לי חברים טובים ומשפחה ממש לא לוחצת. התחושות הן פנימיות שלי. אני מרגיש שהחיים נהיים מעין מירוץ. אני משווה את עצמי ואת הישגי לצעירים אחרים בגילי. כאילו שאני חווה את משבר אמצע החיים, בתחילת החיים.
אני מרגיש שזאת הפעם הראשונה בחיים שלא כולם נמצאים בעמדה שווה.
כל אחד מתגלגל למקומות אחרים.
אני שומע על אנשים שלומדים בהרווארד, או על ילדים שהשתחררו מהצבא ומרוויחים משכורות ענק ומתמלא בקנאה.
אני לא מצליח להתרכז בהישגים (היפים) שלי, מכניס את עצמי ללחץ ומכניס את עצמי מבחינה מנטלית למעין מירוץ עכברים מלא השוואות וקנאה.
אני יכול להיות מאושר מאוד בחלקי ואז פתאום לקרוא כתבה על צעיר בן 25 שהתעשר מסטארטפ שהוא הקים ולשקוע בדיכאון.
אני נעשה מריר וביקורתי מאוד כלפי עצמי.
מעולם לא הכרתי את התכונות האלה בי. לא הייתי אדם תחרותי מעולם, תמיד נהניתי מהדרך והייתי מרוצה מאוד מהמקום שבו אני נמצא, התחושות האלה התחילו אצלי מאז השחרור מהצבא והן לא מרפות.
כמו שציינתי, המשפחה שלי רחוקה מלהיות לוחצת.כשאני משתף אותם, את חבריי ואת בת הזוג שלי בתחושות שלי - הם מבטלים אותי וטוענים שאני מוצלח מאוד בפני עצמי.
אני מפחד מאוד מכישלון עתידי. מפחד לסיים את התואר ולא למצוא עבודה ומפחד ממה שהעתיד צופה לי, למרות, שעל פניו, כל הקלפים משחקים לטובתי.
התחושות הן יותר פנימיות מאשר מציאות אובייקטיבית אמיתית.
אשמח לעצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות