אני אוהב אותו. האם להתוודות על רגשותי זה הדבר הנכון?

יש מישהו שאני אוהב.. תאמת קיוויתי שהוא יכתוב שאלה באינטרנט בתור אנונימי ואני אזהה אותו כבר לפי הסיפור חחחח. אני מכיר אותו כבר כמה חודשים מהמקום עבודה שלו, כבר בהתחלה לפני שהכרתי אותו הוא משך את צומת ליבי בגלל יופיו המרהיב ( וכן הוא באמת חתיך אני לא אומר אז זה בגלל מה שאני מרגיש ) אבל התנהגתי רגיל. פשוט כזה ואוו איזה יפה וזהו. אני די חדש בכל התחום הזה של הספורט וזה אז פעם אחת ביקשתי ממנו עזרה, הוא עזר לי והציע לי כל פעם שאני צריך עזרה לבוא ולבקש ממנו. כמובן שהייתי צריך עזרה והייתי מבקש ממנו והוא היה עוזר לי. מכולם הוא עזר לי הכי טוב והקדיש לי הכי הרבה סבלנות עד שהייתי מבקש עזרה רק ממנו כי הוא בן אדם נחמד והוא גם ידע איך לעזור לי שזה לא פשוט. ככה בהתחלה היינו אדישים אחד לשני. אני הייתי צריך עזרה הוא היה עוזר….
אני גם בן אדם חסר ביטחון וגם אין לי ככ חברים ואני בודד ככה שאני לא מאיץ חיבורים מה שנקרא וגם לא אוהב לכפות את עצמי על אחרים. אבל יצא מצב שאחריי שכבר עברנו את ההיכרות הראשונית הוא פשוט היה אומר לי שלום וזה והיה מחמיא לי על ההתקדמות שלי ועל זה שאני משתפר אז הרגשתי קצת יותר ביטחון להגיד לו שלום ולהיות נחמד אליו. הייתי קורא לו לבוא לעזור לי ותוך כדי היינו מדברים והוא היה מתעניין בי (דבר שכמעט אף לא קורה שמישהו חוץ מהמשפחה שלי מתעניין בי וגם לא מרגיש מהם התעניינות ברמה הזאת) נוצר מין חיבור והיינו מדברים והכרנו קצת אחד את השני.
אחר כך הוא כבר היה עוזר לי שהוא לא היה עובד והיה עושה את זה מיוזמתו. כל פעם היינו אומרים שלום אחד לשני. אני חושב שאז כבר היה לי קראש עליו…
הייתה פעם אחת שהגעתי והוא הבחין בי וראיתי שהגבות שלו נהיו מורמות אוטומתית ופשוט אמרנו שלום אחד לשני. אחריי כמה זמן שהייתי בא להגיד לו שלום/ לבקש ממנו עזרה פשוט הייתי נפתח בפניו הרגשתי בנוח איתו ושיתפתי אותו קצת בדברים וקשיים שאני עובר והוא הזדהה איתי ואמר שגם הוא עבר את אותם דברים והוא נתי לי עצות וניסה לעזור לי. גם לפעמים הייתה ביננו שתיקה מביכה כזאת (אני מתאר לעצמי מלחץ הדדי. או אי נעימות) אבל משהו בעניים שלו שבאתי לדבר איתו פשוט נתן לי את התחושה להיפתח בפניו ולהתייעץ איתו על דברים וזה, כל פעם שבאתי לדבר איתו הרגשתי ממנו סקרנות, שהאישונים שלו מתרחבים ושהוא ממש באות ראש כמוני. גם כל פאק שלי הוא היה אומר לי שגם לו יש את אותם פאקים ושאני לא לבד….
פשוט הרגשתי שסופסוף אכפת לי מבן אדם כי בשנה האחרונה הפכתי קצת לבן אדם קר וסגור.
גם מידי פעם הוא מחבק אותי וזה מאוד משמח אותי ונעים לי. הוא ממשיך להחמיא לי וגם אני התחלתי כבר הייתי מחמיא לו. הוא היה מדבר איתי יותר פתוח וגם אני איתו. הוא התחיל קצת להראות לי חולשות שלו והתחיל להרגיש איתי בנוח. הוא היה בה ומתייעץ איתי רק בשביל לדבר, כאילו הוא חיפש אותי באיזשהו מקום. הרבה פעמים הרגשתי שהוא מתרחק ממני וגם אני ניסיתי להתרחק ממנו אבל לא באמת הצלחנו להתחמק אחד מהשני ושכבר התחלנו לדבר נפתחנו אחד בפנייי השני. זה מרגיש לי שיש רגשות הדדים, חיבור עמוק. אני מרגיש את הנפש שלו שהוא מדבר איתי ושאני מסתכל לו בעיניים האישונים שלו מתרחבים והוא ממש מסתכל לי לתוך העיניים. איפה הבעיה ? שכנראה זה פרשנות שלי וזה שאני מרגיש ככה לא אומר שזה נכון ואני כנראה משלה את עצמי. כי יכול להיות שכל הדברים האלה הם צירוף מקרים או קטע חברי נטו. אבל מצד שני שאני בא ומוריד מעצמי הוא מרים לי , הוא נותן לי מרץ להמשיך בספורט, הוא הבן האדם היחיד שיודע איך לדבר ללב שלי, זה גם מרגיש לי שיש לו הרבה חמלה וסבלנות אליי. הוא מסמיק מהמחמאות שלי. במוח אני יודע שאין לנו סיכוי להיות ביחד כי יכול להיות שהוא בן אדם מאוד חברותי ולמה הוא ירצה להיות עם גבר בכלל ועוד מישהו לא חתיך ( אני עובדתית לא יפה אבל גם לא מכוער) וגם אם הוא כן איכשהו הצליח לאהוב אותי בצורה אפלטונית למה שהוא ירצה להיות עם מישהו שקטן ממנו בכמה שנים טובות (פער לא מוגזם אבל יש פער). בגלל זה אני אומר לעצמי שאני אהיה קר אליו , אדיש אליו. אבל אני פשוט לא מסוגל לפגוע בו ולתת לו תחושה שהוא לא רצוי ואני גם ממש חלש מולו וקשה לי לא לחייך שאני מדבר איתו. זה כאילו הוא מתחיל לדבר איתי מהראש כמו שהוא מדבר עם כולם אבל לאט לאט הוא לא יכול והוא פשוט פותח את הנפש שלו בפני ואני מרגיש אותו. הוא כל כך מקסים . כל פעם שהוא מגיע הלב שלי דופק ואנו מרגיש מאושר. אחריי כל שיחה איתו אני עם חיוך ענק על הפרצוף ואני כל כך רוצה לחבק אותו, לנשק אותו. אני אוהב אותו אני מרגיש בנוח איתו, יש לנו הרבה דברים במשותף , אני אוהב את החיוך המקסים שלו שאני רוצה שהוא כל הזמן יחייך ויהיה מאושר , אני אוהב את הפרצוף שלו, את הקול שלו , את הריח שלו, יש כימיה ביננו, אבל רוב הדברים שמרגישים בחיים הם לא נכונים וצריך ללכת לפי הראש ולא הלב כי הלב הוא הרבה פעמים מלכודת לאיזו אשליה . אני רוצה להגיד לו שאני אוהב אותו/ מרגיש אליו משהו/ שננסה להיות ביחד.
הוא הבן אדם שמבחינתי הוא הכי קרוב אליו ואני יכול לספר לו הכל ואני מת להגיד לו שאני כל כך אוהב אותו אבל אני לא מסוגל כי אני מפחד להגעיל אותו. ושתהיה אי נעימות ואז אני בסופו של דבר אפסיק עם הספורט, והכי נורא שהוא ישנא אותי. שחכתי להוסיף שהוא מסתכל עליי לפעמים והוא בוהה בי. אני מרגיש שהוא מתחיל לפתח אליי רגשות ומתחיל להתאהב בי…
כל הזמן הוא תומך בי נחמד ומקסים אליי , מאוד סובלני אליי . הוא מזדהה עם החולשות שלי, צוחק מכל בדיחה שלי גם אם היא לא מצחיקה, מפתח נושאי שיחה העיקר שנדבר, יש את כל הסימנים לאהבה משני הצדדים אבל תכלס במוח זה נראה לי חסר סיכוי.
אני כל כך אוהב אותו ואני רוצה להיות רק איתו.