היי לכם,
אז ככה, כהקדמה, התגייסתי בערך לפני שבועיים לצבא והתחלתי טירונות 02. לאחר הטירונות הולך להיות לי קורס אינטנסיבי של שלושה חודשים עד שאגיע לתפקיד הדרכתי בפיקוד העורף. עד כה התקופה האחרונה הייתה סוג של הלם לא נקלט בשבילי, ולאט לאט התחלתי להבין לאן נכנסתי, ולכל העניין התחילו לצוץ חרדוצ קיומיות לגבי השנתי האלו והאם אני בכלל רוצה אותן. הבנות שאיתי בטירונות הן מלאות רצון פנימי לשרת ולתת מעצמן, ומתלהמות בכנה ובתמים מהשירות שלהן. המצב אצלי הוא קצת שונה, אני מלחכיתלה חשבתי מספר פעמים ואף רציתי להתחיל בתהליך יציאה מהצבא.. והתגייסתי בכל זאת, בשביל החוויה של פעם בחיים ולמען הסר ספק כדי לא לפספס את זה ואת מה שזה כן יכול לתת לי. יחד עם כל זה, אני מרגישה שאני חסרת ביטחון, בלי שום דבר שמחזיק אותי ואומר לי להמשיך במקום הזה. לא מתוך מקום של מצוקה נפשית, הגזמות או בכיינות. פשוט מרגישה שוויתרתי על הרבה דברים באזרחות, על העצמאות שלי ועל הדברים השוליים שייצבו אותי- משכורות, לימודים, סדר יום, אימונים.. לא יודעת מה נכון ומה לא נכון. מפחדת לקום וללכת ולמנוע מעצמי את החוויה שצהל כן יכול להעניק לי, עם זאת, לא יודעת אם זה שווה את זה.. לא הטירונות, לא הקורס, ולא השנה וחצי בסדיר.. מישהו שיכול להזדהות ויכול לתת את נקודת מבטו? תודה❤️
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות