כשהייתי קטנה ההורים שלי לא הקדישו הרבה זמן לחינוך שלי והם היו כל הזמן בעבודה אז הפיתרון שלהם זה פשוט לזרוק אותי אצל סבא וסבתא ממש גדלתי אצלם הייתי גרה אצלם 5 שנים ורק בסופי שבוע הייתי באה הבייתה סבתא שלי הייתה כמו אמא שלי בשנים האחרונות המצב של סבתא שלי הדרדר לפני 5 שנים גילו אצלה סרטן השד היא הייתה בבית חולים במשך שנה כל יום אחרי הבית ספר הייתי עולה על אוטובוס כדי לבקר אותה בבית חולים הייתי מכינה לה עוגיית לפעמים (כי האוכל בבית חולים מגעיל) אחרי הביקור הייתי הולכת לבשל לסבא שלי אוכל כי סבתא שלי לא יכולה לבשל והוא גם לא יכול לבשל כי עיוור בעין ימין לאחר שעשו לסבתא שלי כריתת שדיים היא חזרה הבנייתה ואחר בערך חודשיים היה לה קוצב לב (נראה לי שככה אומרים את זה) והיא שוב הגיעה לבית חולים והיה לי ממש קשה עם זה בלילות לא הייתי זזה מהמיטה שלה בבית חולים כי פחדתי על חייה אבל היא שרדה גם את זה. לפני בערך שנתיים גילו אצלה ניוון שרירים ברגליים ועכשיו היא סוג של נכה הולכת על כיסא גלגלים ועד עכשיו אני הולכת אליה הביתה ולטפל בהם אפילו ויתרתי על חופשה בספרד שעכשיו ההורים שלי ואחותי נמצאים שם רק בשביל לטפל בהם סבתא שלי היא הבן אדם הכי יקר לי וגם סבא שלי שהוא עיוור וכל פעם שהוא חוצה את הכביש הלב שלי מחסיר פעימה מהפחד שחס וחלילה הוא יידרס.לפני שבוע גילו אצל סבתא שלי שומנים בכבד ועשו לה איזה בדיקה שאחריה אסור לה לאכול אבל לא אמרו לה והיא אכלה והבטן שלה התנפחה ועכשיו היא במיון אני ממש פוחדת על חייה אני לא יכולה לתאר את חיי בלעדיה אני לא יודעת מה לעשות אם היא תלך אז אני לא יודעת מה יהיה איתי אני אפילו מעדיפה לוותר על חיי בשביל שהיא תיחייה
זה לא כל כך שאלה זה יותר פריקה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות