לא יוצא לדייטים ומתקשה לדבר עם נשים כי זה מלחיץ אותי

אמלק:
חי עם חרדה חברתית.
איך להתגבר על החרדה בחברת נשים?
על מחשבות היתר בחיים
והאם נשים אוהבות ויוצאות גם עם גברים רגישים או שרגישות אצל גברים מתורגמת לחולשה?

אהלן קוראים לי דור ואני בן 25, סטודנט למדעי המחשב ובשנה האחרונה גיליתי שאני מתמודד עם חרדה חברתית.
אחד הדברים היותר קשים עבורי הוא להתחיל עם נשים, בטח ובטח שלצאת לדייטים.
העניין הוא שהדבר לא סתם מלחיץ אותי, אלא ממש מעורר בי חרדה.
אני אדם שחושב יתר על המידה(over-thinker) מטיבעו, והתמודדתי בעבר עם ביטחון וערך עצמי נמוך עקב טראומה שחוויתי בילדות(חרם במשך 3 שנים) והיום לומד להתמודד ולהתגבר על חרדה חברתית.

היום אני מקבל את עצמי, ולמדתי לאהוב את היתרונות והחסרונות בי וכמובן לקבל את העבר כמו שהוא ומשתדל לקחת את הטוב.

הקטע הוא שכשאני חושב על הרצון להכנס לזוגיות, *שם* יש משהו שעם כל ההתמודדות שלי והתמיכה שלקחתי(טיפול פסיכולוגי לצורך העניין), ועם כל המודעות העצמית וההבנה שאלו רק מחשבות - אני לא מצליח לשחרר מהמחשבות האלו.

אני מאוד מודע לעצמי, אבל לעיתים זו יותר קללה מאשר מתנה.
מצד אחד אני רגיש, קשוב ומכיל.
אני אוהב לנהל שיחות ברומו של עולם ולאו דווקא על העבודה והבוס ומה הוא אמר לי.
אני אוהב לראות הצלחות של אנשים, אני באמת מאושר כשאני רואה אדם אחר מצליח ומשם בא הצורך לתרום ולעזור לאחר, בעיקר לחלשים בחברה וכאלה שמקבלים פחות במה.

מצד שני, אני חרד שישפטו אותי כי אני לא גבר טיפוסי.
אני אוהב לנגן בגיטרה.. לכתוב.. לצייר.. אין לי בעיה עם סרטים רומנטיים או דרמה, בעיניי זה לא פחות טוב מאקשן ודם.. אני אוהב טיולים בשקיעה ולדבר גם על הקשיים ולא רק על מה שטוב ולהעלות לסטורי תמונות ממסעדות(בקושי לתפעל את האינסטגרם אני יודע)
אני אוהב את השקיעות והזריחות, הליכות בערב, ארוחות ערב לצד סרט נחמד ובקיצור.. אני אוהב את הרגעים הקטנים והפשוטים בחיים, בנאדם שדי מחובר לעצמו ו..chill?

כל החיים שלי גדלתי בסביבה שאמרה שאסור להראות רגישות כי זו חולשה ואני חושב שזה קצת דפק לי את התפיסה בחיים.. כי היום אני לא יודע אם זה נכון או לא?
האם להיות אדם רגיש זה בהרכח רע?
כי יש רגעים שאני מוכיר תודה על זה שיש לי יכולות להרגיש אנשים, סיטואציות, רגשות כי זה מאפשר לי להגיע לשיחות עמוקות יותר ולחצות בקלות את "המים הרדודים"

האבל, אני באמת לא יודע אם נשים מחפשות דבר כזה.. זה יישמע אולי דפוק אבל אני חי שנים במחשבה שנשים חושבות שזה נשי מידי כל מה שתארתי וזה גם למה אני פשוט לא יוצא או ניגש להתחיל עם בחורות, מהמחשבה שעדיף ש*אני* אחסוך *להן* את הכאב ראש שנקרא דור.

מה שמעצבן זה שכל המחשבות האלה? רק בתחום הזוגי, לא בשום תחום אחר בחיים.
בקריירה אני סבבה לגמרי.
בחברתי אני אש, אני אדם שאוהב אדם.
אבל עם נשים? אני נהיה ביישן, ומתקשה להביע את עצמי. חושב אלף פעם לפני שאני אומר משהו וזה פשוט אוכל אותי מבפנים..
וזה לא שמעולם לא הייתי במערכות יחסים!
הייתי ב2, מדהימות, כל אחת שנתיים.

מה לא בסדר איתי?
אשמח לביקורת בונה, כזו שתכניס אותי לפרופורציות ואפילו תתן לי כאפה שתעיר אותי קצת.