הכרתי בחור דרך חבר של חברה, הוא דתי לאומי, בייניש. אנחנו מדברים המון בטלפון וגם נפגשנו כמה פעמים. אנחנו מדברים המון על אהבה ועל מערכות יחסים ומיניות - הוא משתף אותי איך זה בעולם שלו ואני מנסה להבין ושואלת שאלות, אנחנו מאתגרים אחד את השני מאוד וזה כלכך מעניין ומקרב.
אני חילונית. חיה בבית חילוני לחלוטין בקושי שומר מסורת. אני כן מאמינה באלוהים, אבל לא כמו דתיה. אני מאמינה באלוהים בדרך שלי, מהמקום האישי והפנימי שלי. אני מאמינה באהבה ואני בחורה חמה שאוהבת מגע ואינטימיות. אלו דברים בסיסיים בעייני בתוך מערכת יחסים.
הוא שומר נגיעה - לא יהיה עם בחורה עד החתונה.
כבר הייתי עם בנים בחיי. אין סיכוי שאצליח להיות איתו במערכת יחסים בלי מגע בכלל (חיבוק?...) מה ההבדל בין ידיות טובה למערכת יחסים אם אין שום מגע ואינטימיות שמפרידה ומבדילה בין סוג הקשר. אני רחוקה מלהתחתן! איך אדע אם אני רוצה להתחתן איתו אם לא יהיה לי איזושהי חוויה אינטימית איתו לפני?
הוא כל הזמן אומר שאולי כדי שנפסיק להפגש ולדבר. שהדיבורים שלנו על מערכות יחסים ועל מין מעוררות אצלו מחשבות ורצונות ושאסור לו להגיע למקום הזה. שהוא חייב להתרחק מהמחשבות האלו...
אני משתגעת. אני רוצה שהוא יאהב אותי וירצה להיות איתי בצורה הכי טהורה שיש - בלי חוקים, בלי מצוות בלי הלכות - פשוט להיות יחד ולאהוב.
יש לזה סיכוי בכלל? אני לא בטוחה אם אני הוגנת כלפיו. הוא מחובר מאוד לדת ואני מרגישה שאולי אני מערערת אותו.
אשמח לשמוע אם יש פה מישהו שהיה בסיטואציה דומה, או זוג שחי יחד כשהוא דתי והיא חילונית - זה אפשרי לחיות יחד בכלל כשכל אחד מאמין בדבר אחר? יש לזה סיכוי?
אנשים מצליחים לחיות ככה חיים שלמים יחד?
אני חייבת כיוון - לוותר על זה עכשיו או לתת לזה הזדמנות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות