מאז שאני זוכרת את עצמי, רציתי שהחיים החברתיים שלי יהיו שונים. הייתי קרובה לשתיים שלוש בנות רעילות ששיחקו בי ומתנהגת בצורה נזקקת ואובססיבית.
תמיד חלמתי שיהיו לי הרבה חברים קרובים (וגם מחזרים:)), אבל המיומנויות החברתיות שלי לא היו מספיק מפותחות בשביל זה ולא היה לי מאיפה להכיר אנשים.
אבל פתאום בחודשים האחרונים המיומנויות החברתיות שלי ממש השתפרו, ניתקתי קשרים עם הבנות הרעילות והכרתי עוד אנשים מהשכבה וגם הצטרפתי לכמה קבוצות וואטסאפ פעילות והלכתי למחנה קיץ.
הכרתי בערך 8 אנשים בזמן האחרון וחיזקתי קשרים עם עוד כמה ויש לי המון אנשים שאני איתם בקשר שוטף ורוצים להיפגש איתי, ואני מרגישה מבוקשת מאוד. זה משמח אוי ברמות, אבל אני גם מוצאת את עצמי כל הזמן מודאגת ולחוצה בגלל זה.
יש אנשים שרוצים להיפגש איתי בכל רגע, ואם בהתחלה זה הרגיש כמו חלום שמתגשם, עכשיו זה מרגיש כמו רשימת מטלות בלתי נגמרת. אנשים רוצים להיות איתי אז אני חייבת לפנות להם זמן ואין לי זמן לשום דבר!
גם בגלל שהכרתי כל כך הרבה אנשים אני מרגישה מובלבלת. אני לא יודעת מה אני מספרת לכל אחד, ואני סותרת את עצמי או חוזרת על סיפורים. גם כל שיחה מרגישה זהה כי יש המון סיפורים שאני נוטה לספר.
אה וגם יש כמה בנים שמעוניינים בי באופן מובהק, ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני לא רוצה להיות איתם בזוגיות.
בקיצור, מה שחשבתי שיהיה כיף רק מרגיש כמו אסון. אני מרגישה מחוייבת לכולם והראש שלי כואב ויש לי רק מיגרנות כל היום. ואני לא רוצה לנתק אף קשר כי אלה באמת אנשים נחמדים שאני רוצה להיות חברה שלהם- פשוט יותר מדי אנשים. אוף, לא יודעת.
בבקשה אל תלקו אותי בתגובות על זה שיש לי מזל או משהו כזה. טעמתי את טעמה של הבדידות במשך הרבה שנים, תאמינו לי. אבל עכשיו יש לי יותר מדי חברים וכל זה קרה מהר מדי, ואני לא יודעת מה לעשות.
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות