אינטואיציה
אני במחשבות על העניין הזה יותר מדי זמן והתשובה פשוט לא מגיעה. אני משתגעת!
הכירו לי בשידוך בחור בן 30, סטאז'ר לרפואה. כחלק מהמנטליות של המשפחה שלו הוא היה מביא פרחים לפגישות שלנו ומתנות (דובי וצמיד שעולה 500 שקל). הוא אכפתי, רומנטי, דואג, עודד אותי כשהייתי בתקופת המבחנים (אני סטודנטית לכימיה) ותמך...
אבל.. אני מהסתומות שלא רואות מה יש להן מול העיניים שיהיו רווקות בגיל 30. למה? אני לא נמשכת אליו בכלל (הכרחתי את עצמי להסתכל עליו בפגישות), עונה לו פעם בכמה שעות כי הוא מהאלה ששולחים הרבה הודעות ואפילו עונים מיד וזה מרגיש לי כמו חפירה, ואני כל כך שונאת שאני עושה לו את זה אבל זה בלתי נשלט ממני!
איך אני מתקנת את הדבר הזה שלא בסדר במוח שלי?? אני רוצה חיים שקטים וטובים ואני יודעת שהוא יכול לתת לי את זה (כמובן יש עוד חסרונות אבל זה לא רלוונטי). כשנכנסתי לעסק של שידוכים חשבתי שאוכל לסבול כל אחד שיבוא, שאני אדם "טוב" שבוחר אופי על פני היופי אבל כנראה שטעיתי. ובגדול.
אומרים לי לא לחשוב עליו ולחשוב על עצמי. אם האופי שלו מתאים לי, משלים אותי. ואני לא יודעת. כל מה שאני יודעת זה שאני אדם לא יציב (כל הזמן דינאמית, ספונטנית, תואר קשה) והוא גם אדם לא יציב (עבודה חדשה בלי חברים בגלל שהוא למד רפואה בחול ולא בארץ) אבל אני חושבת שנוכל ליצור חיים יציבים יחסית, אני אדם דעתני והוא לא הביע דעות כלשהן בפגישות שלנו, שנינו אידיאליים כאלה (מעופפים, לא הכי פרקטיים) למרות שאני מנסה להיות פרקטית בשביל לשרוד את החיים האלה...
בקיצור? ללכת על האינטואיציה שלי ולחתוך את זה או לתת לעצמי סטירה שאתעורר ואתבגר ואתחיל להעריך את מה שנמצא מולי ולהתקדם איתו?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025