שלום לכולם,
אני בתחילתה של הקריירה שלי ואני מרגישה שזה גדול עלי כל העסק הזה, הכל מרגיש כל כך אמיתי וגורלי שהמערכת שלי מתפוצצת מבפנים מרוב לחץ, אני מרגישה חסרת אונים ואובדת עצות שאין לי יכולת להבין איך הדברים עובדים ואני מרגישה כמו תמימה שחווה משבר זהות.
אני לא מרשה לעצמי לדבר על הדברים האלה עם ההורים שלי בגלל שאני מפחדת שהם לא יבינו לליבי ובמקום לתת לי דחיפה קדימה אני מרגישה שהם יתנו לי דחיפה אחורה למקום נמוך אפילו יותר.
אני מתחילה עכשיו קשר עם בן אדם שאני מפחדת להיות פתוחה איתו במיוחד בשלב זה כי אני לא רוצה להציף אותו בכל הרגשות שלי.
אני מרגישה שאני תקועה במקומות שאני לא רוצה להיות בהם אבל לצערי אין לי ברירה אחרת (ובאמת אין לי ברירה) אלא לחכות שנגיע לשלב הבא.
אני מרגישה שאני נכנסת לעולם של המבוגרים מבלי להבין אותו, מפחדת מאד שאני רואה את החיים בצורה לא נכונה- אני שיניתי אידיאולוגיה, החלטתי עם עצמי שלאנשים יש יושר ושכולנו בני אדם שפשוט לא רואים אחד השני. אני רוצה להאמין שבעולם המבוגרים האינטלגנטים אף אחד לא מנסה לדפוק את השאר או לנצל אחרים וטוב לי עם ההרגשה הזאת כי אני רוצה לחנך את עצמי לחיות על פי העקרונות האלה אבל אני לא יודעת אם באמת המצב הוא כזה במציאות. מפחדת מאד שינצלו אותי או ידחקו אותו לפינה.
מפחדת מאד לאבד את עצמי ואת הדרך שלי
אני מרגישה שבכל פעם שקורה משהו טוב אני סופרת את הדקות לאחור כדי להכין את עצמי לדברים הרעים שיבואו כי זה ממש מוזר שמתרחש משהו טוב מתמשך, נמאס לי כבר לחיות עם המחשבות האלה שלא יכול להיות טוב מתמשך.
אני לא מבינה למה זה כל כך קשה להתחיל חיים במדינה הזאת ולמה על כל דבר צריכה להתנהל פה מלחמה, אני לא יודעת אם פשוט אני לא בשלה מספיק לעולם הזה או שאולי אני צריכה לנסות את מזלי במקום אחר
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות