לא יודעת מה נסגר איתו, משתוקקת לקשר ומתחילה להרגיש תלותית

אז ככה - לפני איזה שבוע היה לי איזה קטע עם סטודנט שנה א'. לא רלוונטי כרגע הגיל שלו או מה הוא לומד, אבל העובדה שהוא סטודנט חשובה.
כן - הוא גדול ממני בכמה שנים, אבל רציני זה לא משנה. בקיצור, תקופת המבחנים שלו בדיוק התחילה. מה שקרה זה שנפגשתי איתו כמה פעמים, מתוכם שלוש פעמים היינו "ביחד", משמע התנשקנו וכאלו, ובפעמים לפני עוד לא קרה כלום. הוא שכן שלי, ופעם אחרונה שנפגשנו הייתה יום חמישי.
בתחילת השבוע שלחתי לו הודעה אם הוא רוצה להיפגש, הוא ענה לי יום אחרי שהוא מצטער אבל יש לו מבחן ממש חשוב בשלישי אז הוא לא חושב. סבבה, אין בעיה, הכל טוב, חשבתי נפגש אחרי. שלישי בערב, עברתי ליד הבית שלו (שנמצא ממש במרחק כמה בתים משלי), וחשבתי שבמקום לשלוח לו הודעה יהיה נחמד אם אני אקפוץ, ואשאל אותו לגבי הערב. עד עכשיו הוא תמיד היה אומר לי תקפצי מדי פעם, כאילו לא ביקש התראה ולא כלום, אמר לי פשוט תבואי כשנוח והנחתי שזה יהיה בסדר. קיצר אני דופקת לו בדלת, פשוט ממש הפרעתי לו, הוא כזה חצי פתח לי את הדלת עם הכי פרצוף של "זה ממש לא זמן מתאים", אמר לי שהוא לומד (היו עוד אנשים בדירה כנראה) אז במהירות כזה שאלתי אותו איך היה המבחן היום, ואם הוא רוצה לעשות משהו בערב. הוא ענה כזה מין "סבבה, נראה...".
הלכתי הביתה בתחושה ממש מגעילה, שממש הצקתי לו ושלא הייתי צריכה לדפוק אלא לסמס לו לגבי זה. אז אמרתי לעצמי שכשאני אראה אותו בערב אני אגיד שאני מצטערת שהפרעתי לו ושאני מקווה שזה לא היה נורא כל כך... כאילו רציתי לצאת בסדר עם זה.
הקיצר בסוף עבדתי בלילה (עובדת באיזה חנות, והחלפתי משמרת עם מישהו), אז איזה עשרים דקות לפני שהייתי צריכה לצאת אמרתי אני אקפוץ אליו להגיד לו רק שלום כזה, כי ממש רציתי לראות אותו. בקיצור, דפקתי בנימוס על הדלת, והוא לא פתח. לא ידעתי אם לחשוב שהוא שם או לא, כי האוטו שלו היה שם, אבל הנחתי שהוא לא שם כי הכלבה שלו לא הפסיקה לנבוח...
התעצבנתי. וכעסתי ובעיקר התבאסתי. למה אתה עושה לי את זה? כאילו מה הקטע?
אני לא מבינה בכלל, למה הוא מתנהג ככה. כאילו תסמס מדי פעם, תתקשר, תגיד משהו... כאילו סביר להניח שזה לא נחשב בשבילו עדין כל הקטע בינינו, כי זה היה רק שלוש פעמים, אבל כאילו רבאק - תייחס. לא מתאים לך? סבבה, כמה שזה יבאס אותי, כי באמת באלי שייצא מזה משהו, תגיד! כאילו אל תתעלם ותגיד - טוב היא תבין לבד. זה ההתנהגות הכי דושבאגית שיש... והאמת שהוא באמת בתקופת מבחנים, ואני לא רוצה להפריע לו, ברור שחשוב שהוא יצליח והכל. אבל אני לא חושבת שזה תירוץ מספיק טוב לא לתקשר בכלל כמעט שבוע...
אבל אמאלה, אני אוכלת לעצמי את הראש. כאילו פיתחתי אליו איזה רגש, בדוק. אני מוצאת את עצמי מקבלת הודעה והכי מקווה בעולם שזה ממנו, או לפעמים כשאני עוברת אני מסתכלת לראות אם התריס שלו פתוח או לא... כאילו למה אני כזאת תלותית??? אני ממש כועסת על עצמי בעניין הזה! נורא נורא בא לי שיקרה משהו איתו... גם כשפגשתי אותו הוא ממש היה נראה לי שונה כזה, כאילו לא כמו הזבלים שאני בדר"כ נמשכת אליהם... ככל שעובר הזמן אני מרגישה יותר ויותר שטעיתי.
מה אתם חושבים שאני צריכה לעשות?? אני באמת רוצה שיתפתח פה משהו, אבל הוא בדיוק נכנס לתקופה לחוצה ממש...