פתאום, מבלי לשים לב אחרי 17 שנה אני אומר לעצמי פש בואנה אני אשכרה מרגיש לבד.
טוב אז כמו שאתם יודעים עכשיו החופש הגדול והרבה ילדים יוצאים מבלים ועושים כיף.
יש לי חבורה של 4 ילדים(כולל אני) ויוצא ש2 ממנה הולכים נהנים עם חברים אחרים שלהם עושים כיף ואני והעוד אחד מחכים רגל על רגל שהם יחזרו מהבילויים שלהם עם החברים האחרים כדי שנפגש אנחנו.
אני כאילו אומר לעצמי למה הם קקות? אתם חברים שלי? אתם נפגשים עם חברים אחרים שלכם? תזמינו אותי גם מה הבעיה פה?
אז אתם בטח תגידו:
1. תצטרף אליהם גם מה הבעיה? אבל זה לא כזה קל… לא נעים לבקש דבר כזה זה הכי גרוע שיש וזה מביך…
2. אז תפגש גם עם החברים האחרים שלך בזמן שהם נפגשים עם שלהם, אין לי ממש.
מצד אחד זה נשמע כל כך פשוט- אתם חבורה? תעשו ביחד את הדברים שלכם מה הבעיה? המסקנה שלי היא שה2 האחרים שמים את החבורה הזאת *לא* בסדר העדיפויות שלהם בזמן שאני העוד אחד דווקא *כן*.
פתאום לאט לאט בשקט בשקט אני קולט שאני עולה ליב ואם יש מסיבה או משהו כזה אין מישהו שיבוא איתי. בזמן שעשרות חבורות נפגשות לפני המסיבה ושותים ביחד ויוצאים ביחד אני קולט שוואלה אין לי עם מי לצאת…
מתסכל אותי בטירוף ואם הייתי יכול הייתי בלחיצת כפתור מעביר כבר את הזמן לצבא…(מאמין שהצבא יעשה לי טוב)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025