מאז שהייתי קטנה ניסיתי למצוא שיח הוגן וישיר לגבי איך שאני מרגישה ואולי לקבל לגיטימיות על כך, כשניסיתי באינטרנט, קיבלתי "איומים" שבמידה ויזוהה חשש כלשהו לאובדנות יש חובה לדווח עליי - ובמקרה התקין המשטרה תדפוק על סף דלתי, תעיר את משפחתי ותדאג שאני לא מגרגרת ציאניד.
כשפניתי עם זה להורים שלי או למישהו מהמשפחה, קיבלתי תגובות "איך את מסוגלת לדבר", "את מצערת אותנו" וכו'
ובסופו של דבר - אני מתמודדת עם כאבים פנימיים עצומים וחשק גדול לחלות במחלה סופנית ולהעלם כמה שיותר מהר.
במקביל אפשר לומר שאני בחורה די מוצלחת וחברתית, אני בעיקר עובדת ומשתדלת לנצל את הזמן שלי בצורה מיטבית, אך עדיין למרות הכל, נותר בי חשק למות, אני ממש מייחלת לזה.
אני תוהה למה אי אפשר לתת לי חופש על הגוף שלי ולמה אני לא יכולה להרגיש בנוח לומר שהחיים הם לא בשבילי מהסיבות שלי. אני יודעת זה נשמע קיצוני ואפילו דרמטי, אני מודעת לכל זה, בגלל זה אני גם מרגישה כאילו מוטב שהמחשבות שלי תשארנה בתוכי כי שם יש להן צורה יותר הגיונית אבל מצד שני ממש מתחשק לי שמישהו יסכים איתי ויראה בי ואלידיות.
הכל כל כך נחרץ שמדברים על אובדנות, כולם מבטלים אותך, כולם משכנעים אותך, כולם מאיימים עלייך בנסיבות - וזה רוצח מבפנים לדבר בפני אוזניים ערלות, בלי להישמע באמת.
ולכן מה שאני רוצה לשאול, למה השיח על אובדנות כל כך קשה? זה בסופו של דבר פוגע באלו שרוצים עזרה כי הם מפחדים מהשלכות מוגזמות.
שאלה נוספת, האם בעיניכם זה לגיטימי לרצות למות?
*אני מצהירה חד משמעית שאני לא הולכת להתאבד, אלו רק מחשבות שלא התפתחו אף פעם ולא יתפתחו למעשים, נא לקחת את זה בחשבון*
נ.ב. עזרה פסיכולוגית מאוד יקרה וניסיתי לפנות לעזרה דרך הקופה אך כמעט ואין זמינות והמחיר המסובסד עדיין יכול לקחת נתח אינטגרלי מהמשכורת הצנועה החודשית.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025