ביסודי ובחטיבה היו לי חיי חברה, חלק רעילים והרוב לא וגם בענייני משפחה הכל טוב ויפה אבל קשה לי להיפתח בפני אנשים גם אם זה אנשים חדשים וגם כאלו שאני מכירה ואוהבת ויש לי מלא דברים שמקשים עליי שאני לא מספרת לאף אחד וכל פעם מחדש מתמודדת עם זה לבד.. וזה קשה, וכואב, ומעצבן וזה נלווה עם הרבה בכי שאף אחד לא יכול לשמוע..
אני רוצה להיפתח בפני אמא ואבא שלי יותר ולעשות איתם את כל השיחות נפש האלו.. אבל אני מפחדת וזה מביך אותי ואני יודעת שבלי להזיז עפעף אני אתחיל לבכות. ומבלי לדעת מה יקרה אחרי זה, אני פשוט יודעת שאני ארגיש מובכת ושמרחמים עליי. כנל לגביי חברים הקרובים שלי.. אני יודעת שאם אני אספר להם הם יעשו מזה צחוק כי הם לא יודעים להיות רציניים במצבים כאלו (אנחנו לא חבורה כזאתי שעושים שיחות נפש אבל אנחנו כן מדברים בפתיחות אחד אם השני) אם הבנתם למה אני מתכוונת.
בקיצור מה אני יכולה לעשות? אני מקולקלת? איך אוכל לשתף אנשים שקרובים אליי מבלי להרגיש מובכת או שמרחמים עליי.. אני יודעת שרוב הסיכויים זה יעבור בטוב אבל אני יודעת שאחרי זה המצב לא יהיה אותי הדבר ואולי הם יתנהגו אליי שונה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025