יום אחד אני יושב בתחנה מחכה לאוטובוס. ניגש אלי בחור צעיר שנראה במצוקה ומתחיל לספר שנגמר לו הכסף על הרב קו (ומנפנף ברב קו בידו) ושהמינימום שהמכונה של רב קו מקבלת להטענה זה 30 שקל ואין עליו מספיק מזומן. הוא חייב להגיע הביתה לכרמיאל כשהוא נמצא בצומת בקריות.
לא האמנתי לסיפור שלו, כי שמעתי אלף פעם את הסיפור של "נתקעתי בלי כרטיס הביתה". הבחור הסתובב הלוך חזור בסוג של "סערת נפש" וכל פעם כשהוא חלף על פני הוא פלט משהו כמו "איזה אנשים יש", "לא מוכנים לעזור לאדם בצרה" וכד' וכדו'.
הסיפור שלו נשמע מאוד אמין כשהוא סיפר והרגשתי רע עם עצמי שאולי באמת לא עזרתי לאדם במצב קשה.
אבל בדיעבד: איך אדם בוגר יוצא מביתו בלי לברר מראש אפשרות לחזרה? איך בדיוק נמגר לך הכסף ברב קו ואין עליו כרטיס אשראי, טלפון להתקשר למשפחה או חבר מהעבודה, או במקרה הגרוע: פשוט לקחת סיכון, להתפלח לאוטובוס ו"להגיע בחינם"? ואם לא הולך, אז לעמוד בכביש ולנסות לתפוס טרמפים?
האם באמת יכול להיות מצב שמישהו נתקע באמצע היום ולא יכול לחזור הביתה? או שזה פשוט סיפור סבתא קבוע של קבצנים שלא נראים מעוררי רחמים? כי שמעתי גם סיפורים של "נתקע לי הרכב", "איבדתי את הארנק", "גנבו לי את הכסף", "החברים נסעו ושכחו אותי" (מעע?) וגם "אשיתי זרקה אותי מהבית. אני רעב". אז אני תמיד חושד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות