אני בודד בצורה מוגזמת... לא יודע איך להכיר חברים

אני אדם בודד בצורה מוגזמת. הייתה לי "חבורה" מכיתה ו עד גיל 16-17, באותו גיל
עשיתי כל מיני דברים מאוד מפגרים שגרמו לחבורה הזאת לנתק איתי קשר ובצדק.
מאז ועד היום לא מצאתי חברים חדשים. אין לי אפילו חבר אחד בחיים האמיתיים.

אפשר לספור על כף יד אחת את כמות הפעמים שיצאתי עם חברים בשנתיים האחרונות. ואף אחת מהפעמים האלה לא הייתה מוצלחת...פעם הייתי סטלן כבד, והחבורה שלי הייתה גם כזאת, ובעצם כל הבילויים היו סובבים סביב ירוק. כשניסינו לחזור לקשר הבנו שזה לא עובד, כי אני הפסקתי עם הירוק והסיגריות כבר לפני הגיוס..והם לא הפסיקו, ככה שאין לנו כבר את החיבור הזה, ואם אני יוצא איתם אני יושב בצד ולא קשור. אני כבר לא בח'ברה.

אז ככה יצא שכבר שנתיים אני בודד מאוד.
מהיום שהתגייסתי הדברים השתפרו באופן רגעי, כי אני כל הזמן מוקף אנשים, ואני מתחבר לכולם ומסתדר עם כולם. בצבא יש לי המון חברים, אבל זה חברים לבסיס או לתפקיד, ביום-יום כשאנחנו נפגשים אנחנו חברים אבל בסופו של דבר מחוץ לבסיס אין ביננו שום קשר מהרבה סיבות כמו מרחק והעובדה שיש להם את החבורה שלהם.

אף אחד לא יודע שאין לי חברים כי זה משהו מביך להודות בו ואולי יהיו כאלה שיבינו אבל אחרים יצחקו עלי, וכשאתה מודה בכזה דבר כל מי שינסה להתחבר אלייך יעשה את זה מתוך רחמים ורצון לעזור ולא בצורה אמיתית. אז כולם בטוחים שהכל בסדר איתי, אני לפעמים ממש משקר על מה עשיתי בסופ"ש עם חברים כשבפועל אני לא עשיתי כלום ואין לי חברים. כולם בטוחים שהכל בסדר פשוט.

אני לא יודע איך להכיר חברים לחיים בגיל הזה כבר, כולם מבוססים ועם החבורות שלהם, אני יושב בצד בלי אף אחד. ואני באמת מסתדר עם כולם ואפילו ממש אוהבים אותי. אבל זה לא יוצא לחיים האמיתיים ונשאר במסגרות עצמן.
בהתחלה של התקופה הזאת הייתי עוד מנסה להתעלם, מצאתי הרבה תחביבים להעביר את הזמן, האמת שגם בגלל ואולי בזכות הבדידות רכשתי ידע בכמות עצומה, כי כל הזמן העסקתי את עצמי בלמידה ועשייה בתחומים שונים.
אבל הבדידות פשוט משתלטת עלי, אני נואש לחברים ולקשר עם אנשים.
אני יכול לעשות יומיות בצבא אבל אני בוחר לישון שם רוב השבוע בגלל שבודד לי בבית.
מה אתם הייתם עושים?