אני בת 25 ואין לי חברים, רק בן זוג טוב שמשלים אותי.
עוד לפני הזוגיות שלי הייתי לבד והרגשתי טוב עם זה, חוץ מצורך של אהבה לא הרגשתי צורך להתחבר עם אנשים ולהישאר איתם בקשר.
אני יכולה לדבר רק עם הבן זוג שלי ולא עם אף אחד אחר שהוא לא משפחה. אני לא מרגישה צורך לדבר עם אנשים ולהיות בחברת אנשים אחרים.
הבן זוג שלי הוא ההפך הגמור, יש לו המון חברים וכמעט כל יום הוא מדבר עם אנשים אפילו זרים. הוא תמיד אומר שיש לו צורך כזה לדבר עם אחרים ולשנות אווירה.
הוא ביקש ממני המון פעמים לדבר ולהשתתף אבל רק מהמחשבה לדבר עם אנשים, נפשית זה מתיש אותי. הדבר הראשון שאני חושבת זה "למה לבזבז את הזמן שלי לדבר עם אנשים זרים?" או "מה יוצא לי מזה?" כל מה שאני יודעת זה שאני לא רוצה ולא מרגישה צורך להיות בחברת אנשים.
הייתי איתו עם החברים שלו כמה פעמים, לפעמים זה מרגיש נחמד אבל כל הזמן אני מרגישה שזה בזבוז זמן מיותר. לשבת ולדבר עם אנשים אחרים. אני פשוט לא רוצה את זה.
קצת על עצמי, אני ביישנית עם חרדה חברתית אבל אני לא מרגישה שהסלידה שלי מאנשים קשורה לחרדה או הביישנות.
אני רוצה לשאול אם משהו לא בסדר איתי או שזה נורמלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות