היי אסק פיפל,
התגייסתי לפני כחצי שנה לתפקיד נחשב מאוד במתכונת של יומיות. התגייסתי בלית ברירה, לא ברצון רב וגם לא בהתנגדות רבה.
מהיום בו דרכה כף רגלי בצבא מצבי הנפשי הדרדר בצורה קיצונית: התקפי חרדה, נדודי שינה קשים (עד לרמה של חוסר שינה במשך לילות שלמים מדי פעם), חולי פיזי וחום לעתים קרובות וגם מחשבות על פגיעה עצמית.
הייתי אצל קב"ן. הייתה שיחה קשה מאוד. כרגע ממתינה למפגש עם פסיכיאטר. העניין הוא שאני לא בטוחה מה כדאי לעשות: להמשיך להיאבק בכל כוחי, לא 'לוותר לעצמי' כפי שמעודדים אותי, או להוציא את עצמי כמה שיותר מהר כדי למנוע נזקים בלתי הפיכים. אני באמת דואגת לעצמי ורואה שהמצב רע.
יש לי כמה חברים ומכרים שיצאו על נפשי. מוכרחה להודות שאני קצת חוששת לצאת אל העולם בידיעה שלא צלחתי את האתגר, שלא גדלתי ולמדתי והתפתחתי מספיק, שאני נחשבת פגומה בעיני המערכת. בתוך תוכי יודעת שיהיה לי טוב בחוץ. שאפרח באמת. שיש לי כיוונים...
בבקשה עזרו לי להחליט מה כדאי ועל מה להילחם.
תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות