אז ככה אני אספר קצת על עצמי כדי שתבינו..
אני בת 18 עוד מעט מתגייסת עד לפניי שלושה חודשים לא נשקתי אף בחור
הסיבה לכך היא שאני מכוערת (ככה אני חושבת)
קשה לי לקבל את עצמי ברמות מטורפות אני מסתכלת לפעמים במראה ובאלי פשוט לבכות..כל החיים הייתי בטוחה שאני לא אחווה כלום..כי מי ירצה לחוות דברים עם מכוערת?!
מפה לשם לפני שלושה חודשים נפגשתי עם בחור הכל זרם והיה לי כיף הרגשתי שמישהו אוהב אותי ..הוא הצליח לעלות לי קצת תביטחון ויצא שהתנשקנו..
הייתי בטוחה שהרגיש פרפרים וכל השטויות האלה-אבל כלום..כולה 2 שפתיים נפגשות(ככה חשבתי באותו הרגע)
מאז אותו יום שהתנשקנו הוא ניתק קשר ..הימים עברו והביטחון שוב שאף לאפס
אבל הפעם במקום להתרחק מגברים כדי לא להרגיש יותר רע עם עצמי כמו שעשיתי בעבר..התקרבתי לבנים יותר..נפגשתי יצאתי לדייטים התנשקתי
לא יודעת איך זה קרה אבל פתאום קלטתי ש-בשלושה חודשים אחרונים נשקתי שישה בנים..אני מרגישה רע עם עצמי..
כי תמיד ראיתי בנשיקות משהו אינטמי שלא עושים עם כל אחד..
ופשוט בחודשים האלה כל צורת המחשבה שלי השתנתה..
חוויתי במשך שלוש חודשים דברים שלא חוויתי כל חיי..
בשבוע האחרון התחלתי לצאת עם מישהו והוא יודע שאינלי ככ הרבה ניסיון (בקטע המיני וזה נכון) אבל כן התנסתי קצת עם אותם בחורים..והעדפתי שלא לספר לו..
אבל עצם זה שאני לא רוצה לספר מרגיש לי כאילו עשיתי משוו רע!
אני פשוט מרגישה נורא..
אם יש משהי שהיית במצב שלי או אפילו מישהו שהכל נחת עליהם בבום כמו עליי אשמח לשמוע תגובות איך להפסיק עם ההרגשה הזו שמלווה אותי כל יום..
(הייתי כ"כ חייבת לפרוק את כל מה שיש לי בלבב- תוודה מראש לכל המייעצים)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות