--- ארוך... בסוף יש גרסה קצרה!--- 
 
שלום לכולם  
אני כותב באתר הזה כדי שאנשים עם ניסיון חיים יוכלו לכתוב משהו שאיכשהו יועיל לי.. 
 
אז יש לי חבר, מכתה ז' בערך .. התחברנו נורא מהר כי הבנו שאנחנו אותו סוג... אנחנו יכולים להבין אחד את השני רק ממבט, ובכלל לדבר רק דרך מבטים..  עד כדי כך! אנחנו פתוחים אחד עם השני ברמה יותר מדי קיצונית, מדברים על הכל מהכל, יש לנו אותו ראש, אנחנו מאמינים ולא מאמינים באותם דברים - ולא דרך היגררות אחד אחרי השני אלא דרך היגיון חקירה והתעניינות.  
אנחנו סוג החברים האלה שצוחקים (ולא עוזרים..) כשאחד מאיתנו נופל, אבל בזמנים שבאמת צריך אנחנו נהיה שם אחד בשביל השני, אני לפחות.. ומאמין שגם הוא.  
 
 מכתה ט' בערך התחלתי להתרחק מכל החברים לאט לאט, כי הבנתי שהם פשוט ילדים, נוער רגיל מטומטם ומשעמם. לא בשבילי! וזה כמובן העצים את החברות ביני לבין החבר המדובר.  
אני לא יכול למצוא עוד מישהו בגילי שהוא לא טיפש, הוא באמת היחיד. יש בו הרבה פאקים אבל אני מקבל את זה ואני מאמין שהוא מקבל גם את שלי, ככה זה חברים אמיתיים לא?  
 
אבל הבעיה מתחילה שבזמן האחרון הוא מתחיל להשתנות ולבאס..  
לא יודע, הוא לא יכול לפרגן, הוא מחפש תמיד את הטעויות שלי ורוצה להרגיש שהוא מעליי... אם אני מנסה להסביר לו משהו הוא מרגיש איום ובטוח שאני מנסה להיות יותר ממנו. יש לו אופי קצת בעייתי, הוא חושב שהוא הכי טוב מכולם בכל דבר. לא באופן קיצוני, אבל אפשר לראות את זה. אם חס וחלילה מישהו ינסה או יהיה יותר טוב ממנו  יצליח יותר הוא מיד יחפש טעות או משהו שלא בסדר. ואם הוא לא ימצא - הוא פשוט לא יפרגן. 
הוא טועה הרבה לגביי, וכשהוא מבין שהוא טעה הוא ממשיך כרגיל כאילו כלום ויוצא לדרך למצוא עוד משהו לא בסדר... אבל אם אני טועה זה כל כך מעלה לו את האגו (המנופח מאוד) שלו והוא מרגיש כל כך טוב. מה אנחנו ילדים? למה הוא מתנהג ככה?  
 
אנחנו גם יוצאים המון ביחד, ולאט לאט פחות כיף להיות בחברתו. הוא הופך להיות אנוכי ומעצבן. מנסה להעביר מסרים טיפשיים של אגו. הוא לא כמו פעם שפשוט היה כיף והיינו זורמים.  
 
יש כל מיני קטעים שממש מציקים אצלו, נניח אנחנו קובעים לצאת ואני מתעכב ב5 דקות הוא כותב:  
"אם אתה לא בא עד (שעה מסויימת) אני הולך"  
 
ואני לא שם עליו שהוא מתנהג ככה, הוא מרגיש שהוא זכות כלשהי ואני מובן מאליו.  
 
בקצרה:_________________________________________ 
הוא משתנה לאט לאט והופך להיות מניאק, אנוכי, הרבה אגו וקטעים דפוקים. 
הוא לא יכול לסבול את זה שאני טוב ממנו בתחום מסויים, ולא יכול לפרגן. רק לחפש את הטעויות ומה לא בסדר אצלי ויותר טוב אצלו. במה הוא יותר טוב..  
הוא חבר יקר וחשוב לי, אבל כל פעם הערך שלו ירד אצלי.. מה עובר עליו..  
__________________________________________ 
 
"לדבר על זה" זאת לא אופציה, אנחנו לא הסוג הזה, בכלללללל לא! אנחנו נצחק על עצמנו כל כך הרבה שבכלל נעלה את הנושא. אם אני רק אגיד לו משהו כזה הוא יתעצבן ולא באמת יהיה אכפת לו על מה אני מדבר, הוא שוב יחפש רק לתקוף.
- עמוד הבית
 - שאל שאלה
 - שאלות חדשות
 - שאלות שעוררו עניין
 - עצות חדשות
 - מה קורה כאן?
 - מתחם הטיפים
 - חיפוש שאלות
 - 
                                            הרשמה | התחברות
 
















                                    
                                    
                                    



                                                        
                                                    
                                                                
                                                                    כתיבת עצות בקלות ובמהירות
                                                                    
                                                                    מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
                                                                    
                                                                    מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
                                                                    
                                                                    ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
                                                                    
                                                                    ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
                                                                
                                        








                                




























    
2025