הקשים שלי - מהסגר הראשון, לחרדות, זהות וזוגיות. איך להתמודד?

היי מה קורה?
אני רוצה לספר משהו מהצד שלי, ואני מבין שיש אנשים שהיה להם יותר קשה בתקופה הזאת.
אבל זה קצת יעזור לי לדבר על זה.
הייתי בזוגיות לפני שנה, כשהסגר הראשון הגיע הקשר שלנו התחיל להיחלש לאט לאט. וניסינו להיפגש כמה פעמים כשההגבלות התחילו לרדת.
והאקסית שלי התחילה לדבר על לעבור דירה (ועוד לא היינו בקשר של שנה) אמרתי כן, אבל היה לי תחושה שאני לא באמת רציתי אז. והיה לנו קצת קשה למצוא עבודות, בגלל הקורונה (וניסיתי אז להתקבל ללימודים).
היו לי מחשבות של פרידה ממנה, ואני דחקתי אותם כל הזמן, כי כן הסתדרנו מצוין בכללי והיינו טובים אחת לשני.
אבל באיזשהו שלב לא הבנתי למה זה כל הזמן המחשבות האלו צצו לי בראש, פתחתי איתה את נושא, וזה התגלגל לויכוחים קשים. הגענו למצבים נפשים קשים, והיו לי מלא חרדות.
ניסינו לדבר על זה, ניסינו לקחת הפסקה, או להתחיל מחדש. הכל היה נראה בסדר, אבל אחרי כמה זמן, נכנסתי לעוד חרדות, והרגשתי שאני שבור, בקושי אכלתי, והייתי בפניקה. הרגשתי שאני פוגע באקסית שלי, ניפרדנו. בסוף, דיברתי עם המשפחה שלי על זה. הם אמרו שיעזרו לי, ודיברתי עם האקסית שלי, שאולי ננסה שוב הפסקה, עד שאני ירגיש בטוח יותר.
הלכתי לטיפולים ויעוץ, לכמה מומחים עד שמצאתי אנשים שאני מרגיש בנוח איתם.
אני והאקסית שלי נפרדנו, אבל אני מרגיש שאני גרמתי לה ליזום את הפרידה. אני הרגשתי חרא עם זה, אבל אני גם לא הרגשתי שאני הייתי שמח בזוגיות. ואני לא חושב שאהבתי אותה כמו פעם (אני ירחיב אחרי זה).
ובטיפולים דיברנו על עצמי והרגשתי שאני לא יודע מי אני, ומה אני רוצה מעצמי ומהחיים.
וגם לא הרגשתי שאני יכולתי ליזום דברים לעשות, גם בגלל שאני הרגשתי שאני לא מה הכיוון שלי ללימודים, וגם בגלל ההגבלות שהיה עם הסגרים הראשונים.
אבל לאט לאט התחלתי למצוא דברים שרציתי להתעסק בהם, תחביבים שלא יצא לי ללמוד אותם, וגם התחלתי טיפה לבלות עם חברים שלי עוד פעם (כי כשהייתי עם האקסית שלי, בילינו ביקר עם חברים והמשפחה שלה).
היו פעמים שיצאתי לדייטים קצת אחרי שנפרדנו (אתרי הכרויות), הייתה מישהי אחת חמודה שמאוד חיבבתי, אבל הטיימינג היה גרוע, לא הרגשתי שיכולתי להיות בזוגיות רצינית.
והמשכתי בשלי ולמדתי יותר להיות קשוב לרגשות שלי ולמחשבות שלי. ומצאתי עבודה טובה שאני מרגיש בנוח. בכללי אני חושב שאני במקום הרבה יותר טוב ממה שהייתי לפני שנה.


אני עכשיו ידבר על הנושא שאני רוצה להיכנס אליו.
זה משהו שעובר לי בראש כמה זמן. אני חושב על הפעמים הקודמות שהייתי בזוגיות, במיוחד עם האקסית שלי, ועל מה אני רוצה מזה, אם אני רוצה זוגיות בכלל.
אני כן רוצה, כי אני לא רוצה להרגיש לבד, אבל אם זה הדבר היחידי אז הז לא באמת סיבה אמיתית להיות בזוגיות. אני פוחד פשוט להיפגע עוד פעם, ואני לא מרגיש שאני יודע מה הסיבה האמיתית למה אני רוצה להיות בזוגיות אמיתית.
מה שעוד עובר לי בראש זה אני לא יודע איך אני מרגיש לגבי העניין של משפחה וילדים, זה בין אם אני מוכן או לא, או אם אני רוצה בכלל. אבל הרבה בחורות שאני רוצה להתחיל איתן קשר רוצות את זה. ושהן לא מוכנות לחכות עם זה, ואני לא מוכן לזה, לא רוצה להתעסק עם זה כרגע.
וגם קשה לי עם ילדים, לא ממש מסתדר איתם. אולי עכשיו יותר, אבל בשנים קודמות לא הסתדרתי איתם. וקשה לי עם האחריות שיש על גידול של ילדים.
ואני מרגיש שגם שהעולם שלנו עולה באש, עם החור באוזון, ההתחממות הגלובלית, והקרחונים. (זה משהו שדיברתי עם האקסית שלי כמה פעמים).
ואני מרגיש שהעולם שלנו לא ישרוד עוד הרבה זמן, ולא אכפת לי מזה שאני חיי בתוך הכאוס הזה, אבל אני לא רואה סיבה להביא ילדים לעולם שמדרדר ברמה כזאת ובקצב כזה מהיר.
אני יודע שזו נקודת מאוד שלילית ודיכאונית, בכללי אני לא אדם דיכאוני, אבל קשה לי להסתכל בחדשות או במאמרים וכתבות על מה שקורה בעולם עם העניין של הטבע.
אני חושב שאני מקבל מזה גם קצת חרדות. ואין לי עם מי כל כך להתייעץ בעניין הזה.
וגם היה פעם שחשבתי על האקסיות שלי מהעבר, והסתכתלי בפייסבוק על האקסית האחרונה שהייתי איתה, והיה לי נורא קשה. הרגשתי געגועים, אבל מצעד שני היא הייתה חלק מהחרדה שלי.

איך אני יכול להיות בזוגיות שאני לא מעוניין במשפחה וילדים? או מה אני יכול לעשות כדי להתגבר על זה?
אפילו קצת.