בחרדה נוראית ודופק מהיר שאני נמצאת ליד הוריי ומשפחתי?

שלום לכולם זה בטח נראה שאלה מפוברקת או לא אמיתית אבל מצטערת זה אמיתי הורי פגעו בי (יש לי נפש רגישה ואני בחורה מאוד מאוד רגישה לעצמי ולסביבה) מילולית, מול אנשים, פגיעות קשות מאוד, השפלה והורדת הביטחון העצמי שלי מתחת לרצפה עקב כך המצב הוביל להפרעות אכילה (בעקבותיהם!) לחיות על נוזלים מכל הסוגים רק לא להכניס אוכל וללעוס כתוצאה מכך אי-מחזור תת-משקל מחשבות אובדניות הנני בחורה מהמגזר הדתי-חרדי הכרתי בחור מסורתי שבת חגים וכל מה שמגדיר בחור מסורתי וכל הקשר הזה איתו התחיל בעקבותיהם הם לא נתנו לי חום ואהבה ורק השפלה וצעקות כל היום עקב הפרעות האכילה איני עובדת (עוד הרבה לפני תקופת הקורונה הלכתי לטפל בהפרעות אכילה אך ללא הועיל) מצבי כיום גורם לי לסיים את חיי ולגמור את זה רק הבעיה היחידה היא שיש איסור בתורה להתאבד ואיני יודעת מה לעשות מצד אחד הכרתי בחור ועשיתי איתו דברים (אך בתולה) ונפשי נקשרה בנפשו מצד שני אני רוצה להתאבד בגלל המעשים הללו מצד שלישי הוריי יודעים על הקשר אך כל הזמן רק לחץ מציידם דבר שגורם לי (עם רצון או בלי רצון!) לרוץ אליו מפחד או חרדה שאשאר לבד ואף איש לא יבין אותי חוץ ממנו אף לא אחד יודע על הקשר בינינו חוץ מהורי אם משפחתי תדע הם יזדעזעו ממני ויסתכלו עליי במבט שפל של ילדה שהידרדרה שלא נדבר על המשפחה המצומצמת מצד רביעי אין לי איש מלבדו הוא איש הסוד שלי שיודע עליי הכול מצד חמישי הוריי גורמים לי לחרדה ודופק מהיר (טוב זו לא חכמה הם עשו לי דברים איומים בעבר אמא שלי גירשה אותי מהבית בגילאי 17-18-19 לא הייתה מכניסה אותי הביתה בלי כניסתו של האב (האב ידע מהכול והתעלם!) הייתי משוטטת ברחובות כמו הומלסית חסרת-בית ובראש שלי תמיד היה לא להיות עצובה כי אם אנשים יסתכלו עליי עצובה (כאדם מאמין ואני לבושה כחרדית ומאמינה) הם יאמרו לעצמם תראו את החרדית הזו עצובה ומדוכאת עדיף להיות חילוני ולא חרדי) הייתי בטוחה שאני מחללת שם שמים וזה גרם לי תמיד להראות חיוך ופנים שמחות ומאושרות למרות שהלב רקוב גוסס ומת מצד חמישי היו ניסיונות התאבדות ולאף אחד ממשפחתי לא באמת אכפת לו כולם חיים את חייהם ואני מרגישה מתוסבכת כמו שבחיי לא הייתי מתוסבכת אשמח לעצה פרקטית שתוציא אותי מהברוך של החיים (למרות שאם כל האמת איני מסוגלת להרים כוס חד פעמית מרוב הרגשת הבדידות הגוברת עליי מיום ליום) יום אחד אני יכולה להיות שמחה ואופטימית ויום למחרת אני רוצה לא-להיות לא-לחיות לא-כלום הייתי מאבחנת את עצמי (ללא הסמכה רפואית ומקצועית) כאחת שיש לה פיצול-אישיות למרות שאני לפעמים מדברת עם מכרים וחברות גם הם אומרים לי שיש להם ימים כאלה אך אצלי כנראה זה משפיע מאוד לרעה כיום שמעתי ברדיו 104FM על בחורה בשם שיר שהייתי אנורקטית והיא הצילה את חייה לבדה (ובעזרת בן זוגה) עד עכשיו היא ברשימת המתנה (והיא תודה לאל כבר לא אנורקטית) כמובן שהיא עדיין מתמודדת עם בעיות אך העניין הוא שרציתי להזכיר דווקא אותה היא שהיא מספרת על חברה שירדה לזנות והיא רוצה להציל אותה בקיצור דבר גורר דבר אני מרגישה כזונה ומרגישה שאני כלום רק גוש בשר ועור כמובן שעקב האסון במירון (כבחורה רגישה מאוד) לקחתי את הסיפור קשה (מאמינה שמדינה שלמה עדיין בשוק ואבל) ומרגישה שם לא יבוא משיח עכשיו אני מגיעה אליו בדרך לא דרך אם הבנתם בכל מקרה אשמח לעידוד או מילה קטנה שאני ממש משתוקקת אליה כמובן חשוב לי עצה פרקטית ביותר לכותרת השאלה שהיא החשובה מכל למרות כל מה שכתבתי העצה הפרקטית שאני ממש מייחלת לה זה איך לא לרעוד ושהלב שלי ידפוק בצורה מהירה רעד בידיים ומחשבות רצות רצות אם לומר רצות שאני לידם ואיני רגועה ושקטה ושלווה שאני בקרבת הוריי מה לעשות (עצה פרקטית בקשה!) מצד אחד יש כיבוד הורים מצד שני איפה אתם כהורים מה הגבול ומה אפשר לעשות כדי שדבר כזה לא יחזור על עצמו שוב (מרגישה שהגוף שלי הגיעה למצב מתוכנת וכבר אין לי שליטה בכלל!) כמו שאומרים המצב יצא מכלל שליטה במצב שלי תרתי-משמע תודה לעונים ולקוראים עד כה