מאז שהשתחררתי עבדתי בעבודות שהם לא משהו שאחרי כמה חודשים הגעתי למצב שאני בדיכאונות נוראיים ובוכה ומגיעה למצב שיא שאני לא יכולה יותר ומתפטרת. העבודות הן גם פיזיות שפגעו בי במובן הבריאותי וגם עבודות שאין אפשרות להתקדם. הגעתי למוקד כלשהו, בהתחלה נורא נהנתי, האנשים פה ממש טובים וממש כיף לי בחברה שלהם, העבודה היא לא משהו בכלל. אני מוצאת את עצמי 8 שעות רבה עם אנשים בטלפון שחושבים שאני עובדת אצלהם וצריכה להשתחוות להם. אני לא משוויצה או משהו אבל אני בין העובדים הטובים במוקד (גם אומרים לי את זה כל הזמן, אני אחראית על התלמדויות של אנשים וכל פעם אומרים לחדשים שהם הרוויחו ותמיד מחמיאים לי על העבודה שזה נורא כיף). ניסיתי להתקדם כמה פעמים (גם אומרים לי שמתאים לי להתקדם) ולא הולך. מכשילים אותי על שטויות (פעם אחת על ידע של חומר מסוים, ופעם אחת כי אני לא יודעת מה עושים בתפקיד שזה סיבה לא מוצדקת ומגוחכת כי אתה עושה התלמדות לפני וכל מי שהתקבל לתפקיד שרציתי לא היה לו ידע לפני על התפקיד עצמו). הדבר ממש מוריד לי את המוטיבציה, יש ימים שפשוט לא באלי לבוא לעבודה ואני גם מבריזה מלא ולא נותנת 100% מעצמי בכלל. אני כן מחפשת עבודה חדשה. יש לי תעודה בתחום מסוים שעבדתי בו לפני הקורונה ופיטרו אותי, אבל לא הולך לי, ובינתיים אני פה סובלת ואני לא יכולה להתפטר כי יש לי שכר דירה לשלם וחשבונות וגם רכב להחזיק. אני לא יודעת מה לעשות כי מצד אחד העבודה מאןד נוחה מאןד קרובה לבית שעות נוחות מאןד אבל אני ממש רוצה להתקדם וממש חושבת שמגיע לי להתקדם ושמים עליי פס ומקדמים אנשים שבאו הרבה אחריי שזה גם לא פייר. ועבודה נוספת אני לא מצליחה למצוא. מה אני עושה??? מחכה שיקדמו אותי וזה אולי יהיה לשווא או להתפטר ולמצוא משהו חדש??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות