היי לכולם
אתחיל ואומר שתמיד ידעתי שאני הומו. תמיד ידעתי שאני נמשך לבני מיני, ולמרות זאת הכחשתי והדחקתי את הרגשות הללו כל החיים. הסיבה העיקרית להכחשה הקשה הייתה הרקע היחסית דתי שלי, והעובדה שאני לא נראה, מדבר או מתנהג כמו הומו. פשוט כלום, אף אחד מסובבי אף פעם לא ידמיין שאני הומו. לאחרונה, הרגשות החלו לצוף והתחלתי להתעמת עם המציאות. נכנסתי לדיכאון אמיתי, עם כדורים נגד דיכאון ופסיכולוגית קבועה.
שיתפתי את אמי, היא קיבלה את זה יחסית בסדר. הבעיה העיקרית היא אבא שלי. הוא יותר דתי, לא מאמין שיש כזה דבר "להטבים" ויש לו דעות חשוכות בנושא. לאחר שסיפרתי לו על נטייתי המינית הוא היה שבוע חולה. במהלך כל היום הוא מדבר איתי שזה יעבור לי והוא לוחץ עליי להתחתן ולהביא ילדים עם אישה עוד השנה.
מרגיש מקולקל. דפוק. שאין לי מקום בעולם. אבא שלי הביא אותי לעולם בשביל שאתחתן ואביא ילדים, ואני לא מסוגל לעשות את זה.
בתסביכים קשים עם אלוהים, למה הוא ברא אותי ככה? ולמה דווקא אותי?
ובין כל אלו ואלו אני צמא וזקוק לזוגיות. לא יחסי מין, אהבה אמיתית. קראתי על אתרים כמו "אטרף" אך אין לי את האומץ לעשות את הצעד ולפתוח עמוד. החשש שמא יגלו או יראו אותי מנסה למצוא זוגיות עם בני מיני משתקת אותי מלחפש. כתוצאה מכך אני בודד ומיואש.
נמאס לי לסבול, מרגיש לי שמגיע לי יותר.
מה לעשות? איך להסביר לאבא? איך לצאת מזה? מתי ארגיש טוב יותר? והאם לאזור אומץ ולחפש זוגיות בל זאת?
תודה לעוזרים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות