התחלתי ללמוד משפטים, האם זה יתקע אותי אם ארצה להגר?

שלום, אני אספר על עצמי בקצרה. אני כבר בן 27, המקום שהגעתי אליו שאני לומד לתואר במשפטים הוא לא מובן מאליו בכלל. אני נולדתי כחילוני, ובגיל ההתבגרות חזרתי בתשובה ונכנסתי לעולם הדת, ובהמשך נכנסתי לחברה החרדית והפכתי לחרדי בעצמי. בסוף גיל ההתבגרות הצלחתי להבין שאולי טעיתי, והתפכחתי מהאמונה הדתית העיוורת, והתחלתי לצאת מזה. היה לי מאוד קשה, קשיים עם ההורים (שגם נהיו חרדים, מה שהקשה על התהליך שלי ביציאה), ועוד. הצלחתי לסיים בגרות מאפס, ועל הדרך גיליתי את חול. התחלתי ללמוד עוד שפות חוץ מאנגלית, ואני דובר כבר כמה. כשהייתי לקראת סוף הבגרויות, חשבתי על האופציה לעזוב את הארץ וללמוד בחול, בין השאר משום שעדיין הרגשתי שאני לא מוצא את עצמי, תחושת ניכור וזרות פה במדינה. הייתי מודע לכך שגם מעבר למדינה חדשה הוא לא פשוט, ולכן התלבטתי ואמרתי לעצמי, אני קודם אסיים את הבגרויות והפסיכומטרי ואז , כשיהיו לי כל הקלפים ביד, אחליט. כשהייתי בתחילת הפסיכומטרי, התחילה הקורונה. למותר לציין שנהיה קשה עד בלתי אפשרי לעשות מהלך כזה של מעבר למדינה אחרת, ובנוסף לכך קיבלתי אופציה מעולה של לימודים כאן, ולכן החלטתי להישאר וללמוד פה. סיימתי סמסטר ראשון בהצלחה, אני עכשיו בסמסטר שני שנה א'. אני עומד יפה בחומר ומסתדר, וברור לי שאם אסיים פה את הלימודים זה יפתח בפניי המון אופציות. אבל עדיין אני מוצא את עצמי חושב האם זאת לא הייתה סוג של טעות ללמוד פה משפטים , משום שזה בעצם סוג של 'תוקע' אותי פה, כי כשאסיים יהיה לי פיתוי להישאר פה כי יהיה לי מקצוע, ומצד שני אם ארצה ללכת לחול אצטרך ללמוד שוב או ללמוד משהו אחר. אמנם זה לא מדוייק - אפשר להשתמש בתואר ראשון במשפטים בארה"ב ולהפוך לעו"ד אמריקאי, אבל לא בטוח שרוצה בכלל להיות עו"ד, ולא בטוח בכלל שרוצה בארה"ב, ובמדינות אחרות לא חושב שיש את האופציה הזאת. יש לי עקרון בחיים - אם אתה מתחיל משהו, גם אם תוך כדי תנועה התחרטת - תסיים, ואחר כך תשנה כיוון, אבל לא לחתוך באמצע, כי על כל דבר אפשר להתלונן ולמצוא מה לא טוב, ואם ככה אף פעם לא יהיה לי שום דבר ביד. אני מודע למקום הטוב שאני נמצא בו היום, אבל קשה לי עם החברה פה בארץ, אני לא מצליח להכיר אף אחת, לא מצליח להתחבר לאנשים, מרגיש שקשה לי, ומרגיש לפעמים שממש הייתי רוצה ללכת למדינה אחרת. ממש קשה לי עם זה שגם עכשיו זה לא כל כך אפשרי, ולכן אני מרגיש כאילו סוג של נגזר עליי בעצם להישאר פה, כי ללכת עכשיו אי אפשר, ואני כבר לומד, וכשאסיים אהיה בן 30, ולהתחיל בגיל 30 ללמוד במקום חדש? נשמע קשה...
אם אפשר לסכם בשאלה את מה שאני רוצה לשאול - זה האם לדעתכם 'לא קרה אסון' בכך שהתחלתי ללמוד משפטים בישראל ובכך שאסיים פה את התואר ואז אלך לחו"ל?