לפני חמש שנים, בכיתה ז נסעתי לבד באוטובוס פעם ראשונה.
התיישב לידי מישהו זקן והתחיל לדבר איתי, בהתחלה זה היה סמול טוק נחמד ואז הוא הניח לי את היד על הברך וליטף את הברך שלי. קפאתי.
ואז ירדתי מהאוטובוס וראיתי חברה והתחלתי לבכות ואפילו לא ידעתי ממה אני בוכה...
סיפרתי לה על זה ואחד הידידים שלנו אמר שזו הטרדה מינית אבל לא יודעת כנראה סירבתי להאמין לזה אז התעלמתי.
בכל הזמן הזה מאז היה לי מאוד קשה לשמוע על מקרי הטרדה ואונס בכללי וכל פעם כשהייתה כתבה בסגנון או משהו הייתי נמנעת מלקרוא ואם הייתי קוראת או רואה במקרה הייתי מתחילה לבכות.
לא מזמן דיברתי עם חבר ממש טוב ואיכשהו הגענו לדבר על המצב בארץ מבחינת הטרדות ותרבות האונס.
הוא אמר שלדעתו יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער סיכונים... אז אמרתי לו: ״אני הוטרדתי מינית באוטובוס, אז מה אני לא אעלה לאוטובוסים יותר?״ וזו פעם ראשונה שזה יצא לי מהפה...
סיימנו את השיחה אחרי איזה חצי שעה אחרי שדיברנו על נושא אחר לגמרי ונכנסתי להתקלח.
תוך כדי המקלחת הבנתי מה אמרתי, ומה קרה שם באותו היום בכיתה ז שאני עכשיו מבינה למה אני זוכרת אותו בפלאשבקים, מדויקים אבל פלאשבקים.
לא ידעתי מה לעשות אז פשוט התחלתי לבכות...
אף פעם לא באמת הודיתי בזה, או הבנתי מה חוויותי... עד היום.
אני לא יודעת מה לעשות, לא יודעת אם לספר להורים ואני מפחדת שהתגובה שלהם תהיה ״למה אמרת רק עכשיו? מה נזכרת אחרי 5 שנים?״ כי וואלה באמת מה נזכרתי עכשיו? אחרי 5 שנים? למה קלטתי את זה רק עכשיו? רק עכשיו באמת הגעתי להבנה שכנראה חוויותי הטרדה מינית.
זה מרגיש לי גם קצת יותר מידי דרמטי, כאילו לא נאנסתי, הוא לא נגע לי בישבן או חזה, סהכ בירך... אבל משהו בזה לא משתחרר ממני.
אשמח לטיפים מה לעשות, למי לספר ואיך...
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025