זה עומד להישמע קצת מטומטם וילדותי, אבל בסדר.
בתחילת השנה הגעתי לתיכון (כיתה י'), ובקושי הכרתי אנשים והיה לי די קשה להתחבר. בגלל זה בהפסקות הייתי יושבת בחוץ, וברוב ההפסקות הייתי רואה ילד שגם יושב לבד, הוא נראה כזה ביישן, חמוד וחכם (אני יודעת שזה ממש לא בסדר לשפוט, אבל...), ומאוד הזכיר לי את עצמי כשהוא ישב לבד אז רציתי לפנות אליו ולהתחבר איתו, אבל פשוט לא היה לי אומץ!
חשבתי אולי לשאול אותו למה הוא יושב לבד, אבל בינינו, זה פשוט חסר טקט.
חשבתי גם לשאול אותו מתי נגמרת ההפסקה, אבל שוב- כל פעם שאזרתי מעט אומץ ובאתי לקום, מיד חשבתי "לא, מביך מדי" ולא פניתי אליו.
וכך עברו להם שבועיים שבסופם הבנתי שלא אוכל לשבת בחוץ בהפסקות לנצח, והצלחתי להתיידד עם כמה בנות בכיתה, ובסופו של דבר כבר מצאתי את מקומי והכל היה טוב ויפה.
חשבתי שעכשיו כשיש לי חברות, אין לי צורך להתיידד איתו, אבל מסתבר שלא - מאז הייתי רואה מדי פעם את הילד הזה, אבל זה היה רק במסדרון או במגרש ספורט, ובכלל לא היה לי איך לפנות אליו... וזה כ"כ מטופש, אבל אחרי כל פעם שהייתי רואה אותו, הייתי ממשיכה לחשוב עליו למשך כמה ימים, והייתי מסוגלת לבהות בו בכל פעם שראיתי אותו.
יום אחד לפני היום האחרון ללימודים ראיתי אותו בדרך הביתה, וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו.
למרבה הצער המחשבות עליו ועל כל הסיטואציה לא עוברות לי...
דבר ראשון, מה קורה לי??
אני, שתמיד חושבת שצריך להכיר טוב אנשים כדי לחבב אותם, נדלקתי על מישהו שאני בכלל לא מכירה...? זה לא הגיוני!
דבר שני, איך אוכל כן לאזור אומץ ולדבר איתו בשנה הבאה? מה אוכל לעשות כדי להיות קצת יותר אמיצה? מה אני בכלל אמורה לומר לו? (ובבקשה אל תכתבו לי לומר את האמת ><)
הדבר היחיד שאני יודעת זה שהוא לומד שנה מעליי.
אין לי מושג מה השם שלו, באיזו כיתה הוא לומד, איזה מקצועות הוא לומד וכו'.
ואני יודעת שאם בשנה הבאה לא אדבר איתו, אני ארגיש סוג של פספוס על זה שהיו לי שנתיים ולא עשיתי איתן כלום :
תודה רבה מראש, סליחה על החפירה ואשמח אם תענו על כל השאלות שלי ;)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות