בזמן האחרון אני חושבת יותר על עצמי העתידית כאמא..
אבל אז תמיד עולה לי המחשבה
נכון כולם אומרים שאם כל הקשיים ילדים זה אושר ושמחה אבל האם זה באמת?
אתה מגדל אותם ובהתחלה שהם תינוקות זה מתוק והם קשורים אלייך גם בגן וזה
אבל על כל שאר השנים אני פשוט לא יכולה לחשוב
נכנסים לגיל ההתבגרות ושונאים את החיים ובמיוחד את ההורים...יש דברים שאתה כל כך רוצה לנסות ולחוות ואתה לא יכול לעשות בלי ההורים והם מחליטים בשבילך על כמעט הכל כי אתה עוד ילד
וזה גורם לך לשנוא אותם.. והם? נותנים את החיים בשבילך וסופגים את זה כי הם אוהבים אותך
אני לא יכולה לחשוב שהילד.ה שלי יעברו את מה שאני עברתי ועדיין לא סיימתי
דימויי גוף, תסכול, ההרגשה שאתה לא מספיק טוב ויפה וראוי
בדידות, בדידות שאני אפילו לא יכולה לתאר ותסכול שזה בחיים לא ייגמר
ואין לך תקווה אתה רק בוכה בלילות בשקט כי זאת הדרך שלך להוציא קצת שלא הכל ישאר ויתפוצץ בסוף
ההרגשה שאתה מרגיש חרא ואתה לא יודע אפילו למה ואתה מוציא את זה על ההורים שלך ואז אתה מרגיש עוד יותר חרא. אני לא רוצה שהילד.ה שלי ייבכו בגללי,ישנאו אותי בגלל שאני עושה החלטות רק לטובתם אבל הם עדיין לא מבינים את זה
ולחשוב שכל מה עברתי אמא שלי ידעה רק רבע מזה ואני בטוחה שזה כאב לה כלכך
אני לא מסוגלת לחשוב שהילד.ה שלי ייבכה כי החיים שלו חרא אבל יחייך ויגיד לי לא לדאוג ושהכל בסדר
וגם כל הקטע הזה שלתחזק בית
אני רואה את אמא שלי סובלת בניקיונות ושהיא חוזרת מיום ארוך וקשה רק בשביל שיהיה לי מה לאכול והלב שלי מת מבפנים
איך אפשר לחיות ככה?????.? איך אפשר להיות הורה בלי לדפוק את הילדים שלך?????
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות