התחלתי ללמוד לפני שנה וחצי הוראה. אני רוצה לספר שגדלתי עם אבא מכה, ולועג, שאף פעם לא פירגן ותמיד דאג להזכיר לי כמה שאני "מטומטמת" ו"טיפשה". אף פעם לא ניהלתי איתו שיחה כמו שצריך, כל מה שאי פעם ניסיתי להגיד נתקלתי בתגובה שלילית. אף פעם לא שמעתי מחמאה או משהו חיובי. לכן פניתי ללימודים רק עכשיו, כי אף פעם לא האמנתי שאצליח, כנראה בגלל חוסר העידוד שלו, וההרגשה שנתן תמיד שאני 0.
עד עכשיו הציונים שלי בלימודע ההוראה היו מעולים, עברתי הכל במועד א', ויש מרצות שמתפעלות מחוכמתי והידע העצום שיש לי בנושאים רבים. רק בעבודה מעשית לא הצלחתי, אולי כי אני "עצורה" מדי, ולא מצליחה להוציא את כל היכולת שלי. היום העברתי שיעור מבחן והמדריכה שלי פסלה לי אותו, הסברתי לה שאני רק מתחילה ואני אשתפשף להבא, אך מדבריה הבנתי שכדאי לי לשקול את צעדי להבא (כלומר אולי להפסיק ללמוד כי הבנתי ממנה שאני לא מתאימה להיות מורה) אמרתי ששילמתי המון כסף, השקעתי בלימודים, השארתי את הילדים שלי לבד הרבה שעות (למרות שהם די גדולים). והיא הבינה אותי, אך יצאתי בהרגשה נוראית, איך כולן יכולות להיות מורות נהדרות ורק אני לא. זה הוריד לי את המוטיבציה מאוד. מה עלי לעשות כעת? איך להתעודד? אודה לעצתכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025