היי אז קודם כול אפתח בכך שאגיד שאני אוהבת דת לפעמים כשקשה לי אני מוצאת נחמה בדת ואני מרכישה שיש מישהו ששומר עלי . הבעיה היא שאני מרגישה דיסוננס בין מה שאני מרגישה ביחס לדת לבין איך שמתייחסים אלי בתור אישה בדת . תכף אתן דוגמאות אבל רק רוצה להגיד לפני שזה לא קשור אם תגידו שהבנות הן מלכות בתנך ומכבדים אותה כי זה לא מעניין אותי למען האמת אני מסתכלת בשטח ! ממש מעצבן אותי למשל עלייה לתורה של אח שלי שכול האחים שלי רוקדים איתו כשהן יוצא עם הספר תורה ורק אני צריכה להסתכל מהצד ובעיקר עוד המון דוגמאות שאני אומרת איך דווקא הבנים תמיד קרובים לדת לספר תורה כאילו מה לי לא מגיע???? בבית כנסת הם שרים מתפללים ואנחנו הבנות יושבות מסתכלות מהעזרת נשים. לא אשכח איך ביום כיפור האחים שלי עם אבא שלי התפללו וממש שרו והכל ואני ואמא שלי פשוט ישבנו בספה כי לנו אסור לקרוא והסתכלנו עליהם . כאילו כול תורה סובב סביב גברים !!! תמיד זה גברים מדברים , שרים , ליד הספר תורה , תמיד הגברים הרבנים ונמאס לי כבר !!! נמאס לי באלי גם להרגיש קרובה לזה נמאס חי להסתכל מהצד על דברים גם אני רוצה לעשות להרכיש לפחות חלק
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות