אומרים שהבדידות זה מקום טוב לבקר בו, אבל מקום נורא לגור בו, ואני גר בו.
החלטתי לכתוב כאן מתוך הצורך פשוט להגיד לעולם מה אני מרגיש, אני לא בטוח בכלל שבסוף החלק הזה תהיה שאלה.
אני בן 30, לא נראה שונה מאחרים, עובד בעבודה שחלמתי עליה כל החיים, ומהצד נראה כמו בנאדם רגיל שיש הרבה במה לקנא בו, אבל אני מרגיש בודד, וזה מייסר אותי יותר ויותר מיום ליום.
תחושת הבדידות התעצמה משמעותית בתקופה האחרונה והרצון שלי למצוא בת זוג הפך להיות קריטי כמו אוויר לנשימה, זו הדרך היחידה שלי לצאת מהעצבות שאופפת אותי.
נכנסתי לאפליקציות ההיכרויות כדי למצוא מישהי לאוהב ולהרגיש נאהב. אני מרגיש שיש לי כל כך הרבה מה לתת ואף אחת לא באמת רואה את זה, וזה כל כך מתסכל כל פעם מחדש.
אני מרגיש שוב ילד נער בגיל ההתבגרות, שמתחיל לפקפק בכל המהות שלו - אולי באמת העולם בסדר ומשהו אצלי דפוק. אני רוצה להאמין שאני לא בנאדם רע שמגיע לו להיות בודד במשך כל כך הרבה שנים.
נוצר מצב שכשסופסוף מישהי עומדת ליד הדלת, ושוקלת אולי להיכנס לעולם שלי, אני מבריח אותה מרוב כי אני מעז להתלהב שהנה, הבדידות נעלמת בבת אחת
זה הגיע לשלב שאני תולה את כל יהבי בבחורות שאף פעם לא פגשתי, וההיכרות שלנו מסתכמת בכמה משפטים. וכל פעם מחדש שהן מתרחקות זה מרגיש לי כמו סכין בבטן.
מה אני עושה לא בסדר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025