שלום.
אני נמצאת בזוגיות כארבעה חודשים וגיליתי שאני בהיריון שלב ראשוני נכנסת לשבוע רביעי, הגיל שלי הוא 27 ושלו 31.
אנחנו גרים יחד כחודשיים וחצי ומסתדרים נהדר, אוהבים דברים משותפים, עושים דברים משותפים, צוחקים ונהנים יחד וזאת גם בתקופת הקורונה שאנחנו נמצאים יחד חלק נכבד מהזמן. למרות שאני מכירה את הבן אדם רק ארבעה חודשים מרגיש לי שהוא מתאים לי ושיש פוטנציאל לחיים משותפים יחד. קיימת אהבה בסיסית, משיכה, ומתן כבוד הדדי. לאור התנסותי במערכות זוגיות שונות (ואף ארוכות טווח), האהבה הזו מרגישה לי אמתית, בוגרת יותר ונכונה יותר עבורי מאחרות. בן זוגי מספק לי תחושת ביטחון, שלווה ורוגע. הוא רגיש ומאוד אכפת לו ממני, הוא דואג לי ובינתיים נמצא שם עבורי בכל הפעמים שהייתי צריכה אותו. חשוב לציין שההיריון לא היה צפוי והגיע בהפתעה גמורה עבורנו.
מתלבטים מה עלינו לעשות ... הכול קרה כל כך מהר ואנחנו שנינו די מבולבלים... למישהו יש עצה נבונה? אני לא כל כך מעוניינת בילדים בשלב הזה בחיי ואף מאוד מפחיד אותי להיות אימא, אבל עצם המחשבה שאני מפילה "משהו" ואף זעיר מאוד שמתפתח בתוכי ועתיד להיות בן אנוש קשה לי מנשוא.... גם ההיריון מאוד מפחיד אותי, ללדת, להתבגר לקחת אחריות על חיים של מישהו אחר...
מבולבלת וחווה מגוון של רגשות......
אני
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות