היי, אני שני בת 18,
אומנם נחשבת ליחסית צעירה אבל זו סוגייה שיש בה המון עיסוק בתקופה ובמציאות של ימנו..
מעולם לא חוויתי זוגיות, מעולם לא התאהבתי, מעולם לא הצלחתי להימשך למישהו ובו בזמן למצוא כימיה וחיבור אמיתי, חחח לא חוויתי גם נשיקה ראשונה..
אני מאוד מחוזרת, מאוד יפה, מאוד מצליחה בהתאם למקום ולמסגרת שבה אני נמצאת בחיים.. מאוד מאוד אוהבת עצמי, אוהבת את הזמן איכות שלי עם עצמי ושלא יהיו טעויות גם מאוד נהנת להיות בחברת אנשים, לצאת ולבלות..
טוב לי מאוד במצב הנוכחי שלי, אבל לפעמים אני מרגישה שזה לא בסדר, שלעולם לא ארצה להיכנס לקשר זוגי, האהבה העצמית שלי והרצון להיות ״רק של עצמי״ לעולם לא יפסקו, כך לפחות אני מקווה ומייחלת לעצמי בנוגע לאהבה העצמית שלי..
מה שכן החלק המיני מאוד חסר לי ובהתאם לעובדה שלא חוויתי דבר בנושא אני מאוד מסתייגת מלעשות את הדברים מחוץ לקשר, והחוסר מאוד מורגש..
זה בסדר שכך אני מרגישה? האם זה דבר רע שאני תופסת כך את הדברים ולא מגדירה את עצמי כמחפשת קשר? מישהו חווה/ עדיין חווה את אותם התחושות?
אולי האהבה העצמית שלי יותר מדיי גבוהה? אני מרגישה שכן אבל טוב לי ככה, האהבה העצמית שלי לא תמיד הייתה חלק ממני..
תודה מראש לכל מי שהגיע עד לכאן וקרא, מעריכה מאוד, אשמח לשמוע את דעתם :-)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות