האמת שנמאס לי באמת שנמאס לי אני כל היום עצבנית ובוכה כמה שאני לבד שאין לי את מי לשתף במה שאני מרגישה אני מרגישה כל כך מטומטמת.
בכל פעם שיוצא לי להכיר אנשים חדשים אני מנסה להתקרב אליהם ולהיות איתם להתעניין ולהיות חברה שלהם ותמיד אקבל דחייה וריחוק וכל המשפטים האלו שנשמור על קשר זה לא נכון ולא קורה ואני מרגישה שאני מתחרפנת כי כבר נמאס לי נמאס לי נמאס לי!!!
אני מהעבודה לבית ותמיד לבד שוכבת במיטה מביטה לקיר ומתחרפנת אין לי הודעות בווצאפ, אין לי הודעות של איך אני מרגישה ואיך אני. אין מישהו שיתעניין בי או ירצה להיפגש איתי, וכשאני מציעה מסננים אותי או ממציאים תירוצים. כבר קרה שמישהי אמרה שהיא תפגש איתי קבענו שעה וכשחיכיתי שנצא היא כתבה שהיא לא יכולה וראיתי אותה מבלה עם חברה אחרת. אני תמיד מנסה לעשות טוב קונה לאנשים דברים ורוצה לשמח אותם תמיד רוצה להתחבר ואני מרגישה שאף אחד לא רואה אותי ולא שם עלי. נמאס לי כבר לבכות ונמאס לי להתחנן בלב שיאהבו אותי ושיהיו איתי.אני כבר בת 20 והחיים שלי דפוקים מגיל קטן אני לבד וכבר הגעתי למצב שאין לי כוחות נפשיים יותר. שמתרחקים ממני עוד לפני שעשיתי משהו, התעייפתי והתייאשתי. ולפעמים כשמתחילים איתי שיחה בהודעות כבר נמאס לי ישר ואני מרגישה שלא בא לי כבר, מרגישה שהתייאשתי מאנשים ולא רוצה להיות איתם למרות שאני מתה שיהיו איתי.
אני לבד כל החיים שומרת לעצמי בלב את כל מה שאני מרגישה אין לי עם מי להתייעץ כשאני צריכה אין לי למי לפרוק כשקשה לי ולצאת כשבא לי. אבל כשמישהו צריך אותו יודעים מתי לפנות אלי כמו איזו בובה מטומטמת
אני עייפה מהכל וכל מה שבא לי זה להיות במיטה ולהירדם להיות שם תמיד ולא לצאת מהחדר
אולי אני צריכה פשוט להבין שלא יהיו לי חברים בחיים? ושאני צריכה כבר לנסות? שיניתי את הסביבה שלי ועדיין לבד וויתרתי מזמן ומרגישה גם שעדיין מנסה להיות עם אנשים
אני מרגישה טיפשה ואני שונאת את עצמי כל כך
מרגיש לי שאין מה לעשות ושזה החיים שצריכים להיות לי ואני לא יושבת בחיבוק ידיים ומחכה שיהיו איתי אני כן יוזמת ומנסה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות