תקועה ממש בחיים ובלופ רע - מה לעשות?

אני בת 25. ומרגישה שבמקום שלא הייתי רוצה להיות בו בחיים שלי..
קודם כל.- טרם התחלתי ללמוד ( שיניתי מסלולים מספר פעמים ואני משנת 2016 משוחררת- שנה אחת חסכתי כדי לטוס לחול, וכשחזרתי אני כבר 3 שנים עוסקת בבגרויות וקבלה לתואר שרציתי אז( מדעי הרפואה-רפואה- והחלטתי ללכת על פסיכולוגיה בטוח) יצא שלא באמת שיפרתי במשך 3 שנים אבל דברתי על זה..זו הטעות! זה יצר מצב שאנשים כבר שואלים אותי , משפחה וחברים - אורי מתי תתחילי ללמוד? את מלא זמן בתוך זה, מה קורה לך?
וזה גורם לי לחבטה בבטחון העצמי שנכשלתי. תחושת מועקה, שמסתכלים עליי מוזר.
לפני שנה וחצי- אני רציתי להיות דיילת אוויר באל על והייתי למשך זמן קצר עד הקורונה . אז יצא ששנה שעברה לא שיפרתי כלום וכל פעם דחיתי בגרות או פסיכומטרי כדי גם להנות- זו הטעות הגדולה. התמזמזתי עם הזמן שנוהל רע. במילא לא סיימתי תיכון מצטיינת ויש לי עוד מה לשפר../קורסים חלופיים וכולי.
מרגישה שהכל מתפורר לי. לא יכולה להתקבל עדיין לתואר שלי במקום שרוצה ומצד שני- לא רוצה להתפשר!!
מה לעשות?

אחותי הגדולה ואחי הגדול כבר לומדים ( יש לי אח תאום- ואחות שגדולה ממני בשנה) ואני עדיין גרה עם ההורים ביהוד. אני מרגישה תקועה במקום בכל כך הרבה מובנים- איך יוצאים מהפיתול והתחושה העצמית הזו?
שואלת את עצמי אולי אני הצבתי לעצמי מטרות קשות-? אולי אני לא מספיק חכמה? אולי לא הייתי צריכה לדבר 3 שנים על קבלה למה שרציתי כשלא נגשתי תמיד לפסיכומטרי או לבגרויות? (סיבות כאלו ואחרות..טיול לחול, אל על... קורונה שדחתה וגרמה לזה עוד יותר לשקוע)
כן שפרתי המון אך עדיין לא מספיק את הבגרויות שלי , ובסוף הזמן התבזבז ולא הלך כמו שרציתי ..
אני בת 25 ומרגישה שמס החברות שלי מסיימות תואר
אחותי בעוד שנה ואחי בשנה שנייה.
מעבר ללחץ הלימודי- מרגישה שאני רוצה להתפתח בתחום העצמאי ויודעת שמתאים לי טיפול באנשים / יזמות ועסק כלשהו שקשור וחושבת על מסלול הכי טוב. אשמח לעצות.
מה שהכי קשה: מרגישה שלא מאמינים בי אז קשה לי להאמין בעצמי. אבדתי אמונה קצת וקשה לי

שנית, בעניין הזוגיות- תמיד אני מפנטזת על זה שבא לי להכיר מישהו שסוף סוף יהיה לי טוב איתו - שיגרום לי לצאת מה-קצת קצת דכאון שהשקעתי אליו . להכיר מישהו שיהיה לי טוב איתו והוא יהיה בול מה שרציתי לעצמי אחרי מלא שנים ללא כמעין פרס או משהו
( בגיל 18 היתה לי זוגיות לחודש וזהו!) אבל זה לא נחשב אז מרגישה שהרצון בוער בי.
גם בזה מרגישה כשלון-כולם תוהים אם לסבית אולי, מרגישה מבטים ולפעמים אולי בצורה אימפולסיבית כבר שופטת משפחה קרובה שאוהבת שכן שואלת שאלות בנושא .
מרגישה שכל הבנים שיצאתי איתם - נעלמו לי או לא רצו אחרי דייט בלבד!!!!
( למדתי שאולי נחמדות יתר ושהבחורה מפתחת שיחה ויוזמת שיחות מובילה לחשש ופחד אצל בנים אולי שנוטים לחשוב שהיא רצינית מידי-להגיד שזה תלוי בגבר לא קרה אצלי. אני בוחרת אותם גברי אלפא תל אביב מידי, בטחן עצמי גבוה, אינטליגנטים להחריד וצארמינגים. מרגישה ממש שקשה לי להתפשר על מישהו- ( כמו שפעם דודה שלי אמרה: אור בסוף צריך להתפשר לא משנה מה. תצאי גם אם זה אם בחור בן 35 וערס... קשה לי כי אני ילדה טובה ואולי קצת טיפוס
מרצה - ורוצה לעשות טוב- אבל איך יכולה לעשות את זה לעצמי ? חוסר רצון מוחלט של מה שמתאים לי. לדעתכם צריכה להתפשר? איך משחררים כדי שזה יקרה כמו שכולם אומרים..

בתחום החברתי- החיים לא האירו לי פנים יותר מידי. אולי זו גם אשמתי אבל 100% נתתי מעצמי ותמיד דרכו עליי , חברות שלי מהגן ביהוד נטשו אותי בתיכון ומעט פתחו עליי עיניים ובכל תחום הורגש לי שלא פרגנו, גם אני בריב בגיל 18 פגעתי בהן בריב- אך בקשתי סליחה ומאז לא סלחו לי ותמיד היו נגדי.
כיום, יש לי חברות אבל מעטות מעטות ואפילו 2 ניתקו קשר במהלך החיים ( סתם ככה ואחת פשוט כי רבנו והיא הצמידה לי את המלח לפצעים הכי כואבים שלי) איך זה שנכשלתי גם פה? בתחום החברתי ?
אני מנסה להיות הכי טובה, הכי בשביל ומרגשיה שאינני מקבלת חזרה ותמיד מתאכזבת בקשרים.
כשאני מסתכלת ברשתות החברתיות אני תמיד שואלת את עצמי - איך להפתח יותר? איך להכיר יותר חברות?
ואולי בכלל באוניברסיטה אם אתחיל ללמוד שנה הבאה או במקרה היותר גרוע- בגיל 27- לא יהיה לי חברות בגיל שלי כבר? אולי כבר השנתון יהיה כל כך נמוך ממני שטבעי שארגיש לבד...שלא נדבר על זוגיות.

נ.ב
אם לא אתקבל לפסיכולוגיה כמו שרוצה אני שוקלת לדחות שנה נוספת או כן להתחיל דו חוגי כלשהו ולשלב את זה שנה אחרי. (או האקדמית תל אביב /באר שבע שמתקבלת לגמרי -אך פחות רוצה שם)

אשמח לכל טיפ, עזרה , ואיך יוצאים ממעגל תחושת גועל עצמי ובטחון נמוך!

אורי כ.