אני רגישה, סובלנית וסבלנית, אני יועצת הזוגיות/דיכאון/משפחה וכל תחום אחר לכל הסובבים אותי, אני הבן אדם שפונים אליו לקבל ייעוץ ובגדול אני הפסיכולוגית של כל החברים והמשפחה שלי, וגולת הכותרת היא שאני נהנת מזה, אני נהנת להקשיב, ולעזור, ואם הצלחתי לעזור למישהו לפתור את הבעיה שלו אני מרגישה סיפוק אדיר.
בתיכון נתקלתי פעם ראשונה בפסיכולוגיה כקיבלתי בתוך מגמת ספורט תכנים של סוציולוגיה, בכיתה יא למדתי על תיאוריות של פרויד ואריקסון ואני זוכרת את עצמי רצה הביתה וחופרת להורים ומסבירה להם ויושבת אחר כך עם המחברת במיטה וקוראת על זה ומחפשת בגוגל ומה לא.
החלום הזה נהפך לסיוט כשגיליתי מה כרוך בלהיות פסיכולוג מוסמך, וזה מלחמת ההתשה:
קודם כל כדי להיות פסיכולוג תואר ראשון לא מספיק, חייב לסיים בהצטיינות ולסיים תואר שני עם התמחות של שנתיים.
התואר הראשון כולל 3 שנים של לימודים אינטנסיביים ואם קיבלת פחות מ90 מבחן ויש לך עוד רצון לחיות ולגשת לתואר שני אז לרוץ לגשת למועד ב, במידה והצלחתי לסיים את התואר הראשון, אני חייבת ממוצע 90+ כדי להתקבל לתואר שני ולעבור בהצלחה מבחן מיון לתארים מתקדמים, כתיבת קורות חיים חושפניים וכמה ראיונות. רק 15 מתוך 150 סטונדנטים לתואר ראשון מתקבלים לתואר שני ואם איכשהו התמזל מזלי וכן הצלחתי אז התואר השני כולל 4 שנים שכוללות התמחות שנתיים, רק לקבל מלגה להתמחות יכולה לקחת שנתיים כי מסתבר שההקצאות למלגות נמוכות יחסית לכל הפסיכולוגים שיוצאים מהתואר השני, ונגיד וכן מצאתי מלגה להתמחות, ההתמחות במשרה חלקית עם שכר בדיחה של 2,000 ש״ח לחודש וחצי. כן, לחודש וחצי! ושלא נדבר על זה שעובדים כמו חמור. וכמובן שלא נשכח את התזה שצריך לכתוב. ובסוף ההתמחות המפרכת הזו גם צריך לעבור בחינות הסמכה, כל זה לפחות 11 שנים,
אני פונה לבוגרי תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה, לפסיכולוגים, למישהו שמבין, ללכת על זה? לצאת למחלמה או לוותר מראש? זה שווה את זה או לא?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות