אוהבת אנשים ושונאת את האנושות. כולנו דוהרים ודוהרים ודוהרים... לאן?

שלום קוראים יקרים.
אני תופסת את עצמי כאישה טובת לב שתורמת לחברה ואוהבת בני אדם, רואה את הנשמה שלהם, את ההילה של כל אחד, ומבינה שכולנו פה שחקנים בהצגת החיים. מבינה שבנאדם מגיע להיות מי שהוא מתוך אינספור משתנים, ושבסך הכל רובנו עושים את מה שאנחנו מסוגלים להוציא מעצמנו, בכל רגע נתון, לטוב ולרע.
אני עובדת 9 שנים בעבודה שאנשים נוהגים לכנות כעבודת קודש, ואני אוהבת את העבודה.
אני באמת לא בנאדם רע.

אבל יש לי בעיה.
ואני אשמח לשמוע דעתכם בצורה אותנטית ומכבדת.
אני חלק מהאנושות הזו... אני גם צורכת בשר ומוצרים מהחי, אני גם מרכלת ופוגעת ועושה טעויות.
לא איזה מלאך.

אבל מרגיש לי שהאנושות כאנושות, (לא כל אחד בנפרד), מתקדמת כביכול למקום טוב מבחינת מדע, טכנולוגיה, הכרה בזכויות אדם. ולמה כביכול? כי האמת היא? שהיא לא מתקדמת לשום מקום. כל המדע והטכנולוגיה רק מייצרים הרס וחורבן של האנשים ושל בעלי החיים ושל היופי של העולם שלנו, (היערות, הטבע, האוויר).
אנשים מייצרים לנו קדמה שבעצם משעבדת אותנו לחיות חיים כביכול נוחים. אבל זה לא נכון.
למשל כלי רכב. בגלל שיש כלי רכב, אפשר להגיע למקומות רחוקים יותר, מה שמייצר עוד רעיונות ועוד עומס ועבודה ועוד צרכים מזוייפים. כביכול יעיל. אבל בשורה התחתונה מעמיס.
או דוגמה נוספת- בגלל שיש אינטרנט, הציפיה יותר גבוה בכל מקום, כולם מצפים שתקבל בשניה את הדואר במייל, שתמצא מידע שאתה מחפש ברגע. זה נשמע טוב אבל אם תחשבו על זה לעומק.. תבינו שזה מייצר עוד עומס. כי כשהציפיה והמובן מאליו זה לקבל הכל בשניה אחת, הדרישות הרבה יותר גבוהות, ומרובות, ושוב- יש עומס ושוב אין באמת זמן. ושוב הטכנולוגיה לא באמת קידמה כלום. רק שיעבדה אותנו למשהו אחר (הרי גם ככה היינו בעבר משועבדים למשהו. הטכנולוגיה פשוט שינתה את המשהו הזה.)

וכולנו דוהרים ודוהרים ודוהרים... לאן?
(אני כרגע אכליל בכוונה כי אני מנסה לתאר לכם את התחושות שלי וזו הצורה הכי טובה):
כל אחד רוצה להיות מנהל, כל אחד רוצה משכורת גבוהה, כל אחד רוצה שישמעו עליו, להיות מישהו. לפתח קריירה. כל אחד רוצה רכב, כל אחד רוצה דירה, כל אחד רוצה תא משלו, משפחה, חופשות, טיולים.
אנשים מתרבים בלי סוף, הצפיפות בלתי נסבלת, וכל אחד רוצה להיות הכי הכי. אין מקום במוסדות הלימוד, אין מספיק תקציבים לממן את הנכים, הכל עמוס. (ברור לי שזו גם בחירה של הממשלה לאן לנתב את התקציבים).
אני אישית מרגישה שמתקדמים ודוהרים בבור ללא תחתית.
המירוץ הזה.
הטכנולוגיה והקדמה שכאילו משרתות אבל בפועל רק מעמיסות ומייצרות עוד צרכים שמייצרים עוד עומס.
ואז בעצם לא התקדמנו לשום מקום. רק לחץ. חששות. תחרותיות. צפיפות.
אף אחד לא עוצר שניה לשאול...
האם כל הקדמה הזו שווה לנו?

כדור הארץ לא יהרס. הוא כבר ידע לווסת ולאזן את עצמו ולהשמיד את כל מה שמעליו ושמפריע לו. אל תדאגו לו. תדאגו לאנושות.

מה אתם חושבים בנוגע לזה? זה מסקרן אותי.
אשמח לשיח פורה, מכבד ונעים.