שלום אז אני חושבת שאני נרקיסיסטית בגלל ששמתי לב שאכפת לי רק מעצמי. כשאני חושבת על אנשים אחרים, אני לא רואה אותם כאילו הם מחוברים אליי, אני רואה אותם מרחוק. אנשים נראים לי כמו דמויות כאלה כמו בובות מוזרות ואני לא מרגישה קרובה אלייהם,אפילו המשפחה שלי או החברים שלי, אני לא מבינה אותם. מחברים אני לא מצפה לכלום, אני יודעת שהם בכל רגע יוכלו לעזוב אותי, גם מרגיש לי שהמשפחה היא סתם משהו שנקרא משפחה, אני לא מרגישה שאני אוהבת אותם. אני לא סומכת על אף אחד, אני מרגישה שיש לי אבן בלב ואני רוצה להוציא הכל החוצה אבל אני לא מצליחה להביע את הרגש שלי, כואב לי בנשמה. אני מנסה לא לחשוב על זה, כי שאני חושבת על זה אני רוצה למות. אני חולמת על היום שאני אהיה מאושרת, ושאני ארגיש טוב בלב כאילו טוב לי באמת בלב ואני ארגיש שחם לי ונעים לי כאילו אני נמצאת בבית. אני לא מרגישה יותר כלום, אני מרגישה מנותקת מעצמי. כשהייתי קטנה הכל היה מיוחד, ולכל חוויה הייתה רגש כזה, עכשיו הכל אותו הדבר. אני רוצה שמשהו יעטוף אותי וישמור עליי. אני רוצה להרגיש חופשיה.
הסיבה שרשמתי את זה זה בגלל שחשבתי שאני נרקיסיסטית, אני תאמת לא בטוחה אם זה נכון. אני פשוט חושבת שרע לי ואני רוצה עזרה, לדעת שאני אולי לא לבד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות