התחלתי את כיתה יב השנה , ידעתי מלכתחילה שזה עמוס , לא פשוט ולא קל , ואני הייתי מאוד מוכנה לזה. לאט לאט הגיעו עוד זימונים מהצבא ועוד דברים ופתאום צריך פסיכומטרי וההורים לוחצים על פסיכומטרי והמורות לוחצות על בגרויות ועבודת והחברות לוחצות על סתם דברים ..
אני כן מרגישה שהכל בסדר אבל אני גם יודעת שהכל לא , הכל מתפרק , המשפחה החברות הלימודים .. זה יותר מדי בשבילי .. קשה להתמודד עם הכל ביחד .. כי זה יותר מדי לשאת בשביל בנאדם אחד . בשבילי..
קשה לי , עם המשפחה עם החברה והלימודים . אני לא רוצה להיות פה ולהמשיך להרגיש שאני מאכזבת אנשים או את עצמי , להמשיך להרגיש כישלון כי אמא שלי לא מקבלת אותי ואת ״הטמטום״ שלי .. אני לא מטומטמת , אני יודעת שאני לא מטומטמת. אני לא רוצה גם לחשוב שאני כן ...
אז איך אנשים עושים את זה ? איך מצליחים לנסות לא לאכזב את עצמך ולא את הסובבים אותך ? כשיש לך כל כך הרבה על הכתפיים ?
אני מסתכלת מסביבי ואני שואלת את עצמי .. מי פה הוא זה שיחזיק אותי כשאני אפול ? מי פה הוא הבנאדם לסמוך עליו ? ואני לא מצליחה לחשוב על אף אחד ..
אני רק בת 17, כן, אבל אני רוצה לעזוב , אני לא רוצה להיות פה , אני רוצה לפגוש אנשים חדשים ולראות מקומות חדשים , חיים חדשים.
אני כן בנאדם אופטימי , ואני מנסה לשדר שהכל בסדר, אבל אחרי הכל
זה עולם מטורף , אי אפשר להסתדר רק עם חיוך
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025