אני בן 19 עתודאי לומד רפואת שיניים בעברית , מקצוע נחשק הרבה כסף , שם וכו . אני רושם את זה כי הם לא המניעים שלי שהיו בבחירת המקצוע אלה יותר עבודה עם הידיים ( אוהב לפסל ) לדבר עם אנשים ולעזור . אני בסמסטר הראשון והכל נפל עליי בבום , אני מרגיש קושי ענק, אם זה הלחץ התסכול העומס האכזבה לחץ מההורים אכזבה עצמית ועוד מילים כאלה ואחרות . התחלתי את השנה מאוד חדור מטרה הייתי יושב שעות ארוכות פחות נפגש עם חברים ( טעות) ולקראת סוף הסמסטר הכל היה נראה לי אבוד נהייתי דיכאוני עצוב תמידית מחשבות לא במקום רציתי לפרוש משם מהעומס ומהקושי ולזרוק הכל מה שעשיתי בתיכון ופיסכומטרי ( שאני במלחמה חום יומית ) כרגע אני נמצא בתקופת מבחנים ויש ימים שאני לא לומד בהם אבל מנסה להכריח אותי לשבת וללמוד גם אם זה לא הרבה אני חייב לנסות ולא לוותר . באמת שימים גרועים עוברים עליי וההורים שאני באמת אוהב הם רוסים ופחות מבינים אותי. לחשוב על לפרוש וללכת לצבא ואז ישימו אותי באיזה מקום שיכול להוריד אותי למטה וגם שאני אסיים צבא אני אהיה בן 23 אם לא יותר . אני מרגיש שחיי נהרסו אני רב עם המשפחה באופן כמעט יומי אני שומע מכולם שהם מאמינים בי וזה עובר ורק אני לא רואה את זה . זה מה שקרובים אמרו לי ( אני סמרטוט , אם אני אפרוש החיים יהרסו , קשה לי לעבוד קשה , לא יהיה לי עתיד , אני עצלן ובטלן , אני מוותר לעצמי וכו' וכו' ) אני מרגיש שאין טעם לחיים אני רק מחפש אנשים כדי לדבר איתם .יש באוניברסיטה מישהי שהיא אחראית לסטודנטים שעומדים לפרוש והיא אמרה לי לא לגשת לחלק מהמבחנים ושאני ארווח פה ושם ,היא הציעה פסיכולוג ועוד . היא איתי בקשר שבועי .התחלתי להאמין לכל מה שהקרובים אמרו לי והביטחון המועט שהיה לי נאבד . הדבר היחיד שחשבתי עליו ובאמת הצלחתי איכשהו לנקות את הראש זה לחזור שנה על קורסים שלא הצלחתי או לוותר על אחד מהם אבל זו שנה בשביל לנקות את הראש ללמוד בלי לחץ לעבוד על עצמי ועל כישורים שלי ולנסות ולהמשיך.אולי אתם יודעים אם הפתרון הזה אפשרי ותרשמו את הדעה שלכם ואיך אני יכול להתרומם מהמצב .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות