הי, אני לא יודע איך לפתוח את זה בכלל.
אני רוצה למות!! לא יכול להמשיך לסבול את הכאב שאני מרגיש!!
אני נשוי כמה שנים, ואני עובר גהינום.
אין לי עם מי לדבר,
אני לא רוצה לדבר עם אמא, מספיק רע לי ואני מאוד אוהב אותה, ואני לא רוצה שיכאב לה בגלל מה שאני עובר,
אני אדם רגיש, אבל מתנהג כאילו שום דבר לא פוגע בי, כדי שלא ימשיכו לפגוע יותר חזק.
הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים זה הילד שלי, קטן חמוד ויפה עם עיניים גדולות ותמימות, אני רוצה להיות איתו כל החיים, אני לא רוצה שהוא יגדל יתום.
יש לילות שאני שוכב במיטה עם דפיקות לב כל כך חזקות, עד שאני בטוח שהנה הנה כבר מגיע התקף לב.
אני לא רוצה להתאבד, אני מאמין בחיים שאחרי וקראתי פעם שמי שמתאבד לא מגיע למקום המנוחה שלו, אז אני לא רוצה להחליף סבל בסבל.
אני גם לא חושב שיש לי את האומץ.
אני אוהב את אבא ואמא ואת המשפחה, אני לא רוצה שיכאב להם.
אז מה אני עושה??????????????
נמאס לי!!!!!!!!!!
אני אדם שמח מאוד, מחייך ומצחיק את כולם, מעודד אנשים שקשה להם ואף אחד לא יודע מה נמצא בלב שלי!!!!! אף אחד!!!!!!
לפעמים אני בוכה ומתפרק בחוסר שליטה, ואז שוטף את הפנים, מדביק חיוך גדול על השפתיים, מדבר בקול עליז מהרגיל כאילו הכל בסדר אבל מר לי!!! מר לי!!!!! מר לי!!!!!
מה לא ניסיתי, יעוץ זוגי, שיחות נפש, לא עוזר כלום.
לא רוצה לעזוב, אני רוצה לחיות ליד הילד שלי.
אני מאוד אוהב אנשים, אני יתן את החיים שלי לאהובי ואוהבי, למה מגיע לי כזה רוע?
בא לי לצעוק לאלוקים!!!!!!!!
אין לי כוח לעבור את החיים האלו, אני מותש, די!!! אני מנסה בכל הכוח להשאר שמח, מחזיק את השפיות בצפורניים כבר שנים..
למה החיים בנויים ככה? אני לא רוצה לעשות רע לאף אחד, אני רוצה שיהיה לכולם רק טוב, אבל לי לא טוב, לא!
לא רוצה לחיות, לא יכול למות!
קונפליקט מעצבן ואכזרי,
ככה יהיו כל החיים שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות