לא מסוגלת יותר להמשיך. לא רואה טעם בשום דבר, אני בתוך בוץ כל כך עמוק ואני פשוט לא מצליחה לראות את עצמי יוצאת ממנו, לפחות לא בשנים הקרובות, וגם אם כן- אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר שיכול לגרום לי לרצות לקום בבוקר...
אני כל יום מתאכזבת מחדש מאנשים, כל יום אני מרגישה עוד יותר שקופה. אני מחכה כלכך למישהו שיבוא וישאל אותי איך אני מרגישה, כי באמת אכפת לו, וכי הוא רואה שמשהו ממש לא טוב עובר עליי, וככל שאני מחכה יותר אני מבינה שלא כדאי כי אני פשוט נפגעת ושאף אחד לא יהיה שם לתפוס אותי אם אני אפול.
האמת שזה עוד יותר מעודד אותי פשוט לעשות את זה, אולי מישהו יצליח להבין שאני לא הייתי סתם איזה דמות משנה ניטרלית בעולם שלו, גם לי יש סיפור, ופשוט נמאס לי להיות כל כך מובנת מאליו.
זה מתבשל לי בראש כבר כמה חודשים, אבל בזמן האחרון אני מתחילה להבין שעד גיל 80 אני כבר לא אחיה, ושזה פשוט לא בשבילי, וזה אפילו כבר לא מפחיד אותי...
לא יודעת למה אני כותבת את זה האמת ואם הגעתם עד לפה- תודה שקראתם, אני פשוט מאוד נואשת למישהו להישען עליו כנראה... לא יודעת כבר אם לצחוק או לבכות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025