מרגיש בבאסה מהחיים האלה. איך להתמודד?

לא יודע כבר מה להגיד אני בזמן האחרון סתם מבואס אין לי כוח כבר לכלום ובכללי נמאס לי בא לי לברוח לאן שהוא פשוט לקחת את האוטו ולברוח להשיג קצת שקט מהכאוס שעובר במדינה שלנו ובכללי לי בחיים.
אני לא חושב שיש לי סיפור ילדות טרגי מאוד בחיים שלי לא התלוננתי על זה אף פעם כי תמיד האמנתי פשוט שגם אם המצב נראה אגום תמיד יכול להיות יותר גרוע אז שתוק ותגיד תודה
אבא שלי הוא מה שהייתי מגדיר בן אדם רע … לא במובן שהוא התעלל בי פיזית וכדומה אלא מעבר לזה הוא פשוט רע כל הילדות הצעירה שלי ראיתי בוא ״אבא״ אבל כבר מגיל צעיר הבנתי שהוא בן אדם מנפולטיבי ומציק הוא אדם שנהנה מלהרע לאנשים אחרים לא משנה מי הוא . הדוגמא הכי טובה לזה היא שלפני שנה הייתי צריך לעבור ניתוח לא שהוא היה מסכן חיים אבל זה היה עניין של איכות החיים שלי ניתוח מאוד חשוב ושבוע לפני הניתוח אבא שלי החליט : אני לא חותם על הניתוח ומשם התחילה מלחמת עולם אני יחסוך את הפרטים אבל מה שהוא עשה לי באותו שבוע הייתי מגדיר בתור התעללות נפשית
ולא זה לא מקרא חד פעמי ככה זה היה כל החיים שאני מכיר אותו אבא שלי נהנה מסבל של אחרים הוא שקרן פתולוגי ברמות של חירטותים על זה שהוא היה לוחם מסווג בצבא ועד שקרים על כל דבר אפשרי והקטע החולני הוא שהוא מאמין לעצמו לכל השקרים שהוא ממציא
היום כשנה כבר אני לא בקשר איתו ומקווה שגם ביום שהוא ימות אני אפילו לא ידע את זה
הפיצוץ הגדול היה לאחרונה בקשר לדירה שאנחנו גרנו בא והיא הייתה רשומה גם על אבא שלי למרות שהוא לא שילם עלייה שקל(סיפור ארוך טעות תמימה שעלתה ביוקר) שבמהלכו הצבנו לו עובדה מה יותר חשוב לך הילדים שלך או כסף
מפה לשם הוא בחר בכסף בלי לחשוב על זה בכלל כלומר כסף היה לו עדיף מאשר אותנו הילדים שלו שהיו עוד טיפה מוכנים לשמור איתו על קשר למרות שהוא בן של ****שלא נדבר על זה שבן לבין הוא הספיק להתחתן ולהביא ילד ולא לספר לנו (חולה נפש כבר אמרתי ) וזה על קצה המזלג באמת התעללות נפשית זה הבן אדם
אבא שלי בן אדם זבל אבל זה לא נראלי מה שמפריע לי מה שמפריע לי זה שאף פעם לא היה לי אבא כל מה שלמדתי ממנו זה מה לא להיות כאשר אני יהפוך לאב (בע״ה)
אני פשוט מבואס מהכל ועכשיו עם סגר ואני תקוע בזום ובדירה חדשה בעיר אחרת הכל טיפה עולה
עצם זה שלא הייתה לי דמות אב בילדות אני חושב שהיא חישלה אותי עשתה אותי יותר עצמאי וחזק נפשית ופשוט כואב לי על החסך הזה (אני רק רוצה להדגיש שאני לא בא להתבכיין הסיפור שלי הוא כלום לעומת מה שאנשים עוברים פשוט רק רוצה לפרוק טיפה)
ועכשיו אני סתם בבאסה על הכל כרגע אני בי״ג ובכללי המציאות הכל טיפה מלחיצה אותי
ובכללי בא לי לפרוק אם הייתי מספר את כל מה שעברתי עם אבא שלי פה הייתי כותב מגילה אני פשוט מרגיש שאני צריך להוציא את זה לא יודע כבר אולי פסיכולוג זה רעיון טוב או פשוט לספר לחברים הקרובים שלי (שבתכלס לא יודעים על זה כלום) פשוט לא יודע
אשמח לעצות ותודה אם אשכרה קראת את כל זה.