סטודנטים בתקופת הקורונה. איך להתמוד?

אני לומדת בבן גוריון, שנה ב', תואר ריאלי
הרבה אנשים חושבים שכל כך פשוט ללמוד בזום ושהקורונה היא תקופת ברכה לסטודנטים- "נו איך הלימודים בזום?" עם טון מזלזל
הרבה תהיה לגבי איך מעסיקים יסתכלו בעתיד על התארים שלנו..
יש לתקופה הזו יתרונות כמו שניתן לצפות בחומר מוקלט ושאין צורך להיגרר בפקקים ובקור ללימודים, אבל ויש אבל גדול, אני מרגישה שפשוט מתעללים.
רציתי לדעת אם עוד סטודנטים מרגישים ככה.

תקופת המבחנים התחילה אתמול..היה לי מבחן, נדרשתי לצלם את החדר ב360 מעלות, להראות את הדפים שאני כותבת עליהם, עד כאן מקובל
באמצע המבחן מישהו שהוא מעל הבוחנת צפה בנו ודרש שבמצלמה יראו גם אותנו וגם את מה שכתוב במחשב. כולם התלוננו כי זה בלתי אפשרי. נאלצתי לשבת במשך שעה וחצי דבוקה למסך מחשב ללא אפשרות להישען לאחור, כאבו לי כבר העיניים בטירוף, וכל זה במבחן ריאלי שדורש חישובים רבים.
ניתנה לנו תוספת רבע שעה למבחן כי כולנו הוכנסנו למבחן באיחור, כמובן שהמבחן נסגר בשעה היעודה לו ולא קיבלנו את התוספת הזו וכך לא הספקתי לענות על השאלה האחרונה, ובניתי על הזמן הזה.
בסוף פתחו את המבחן מחדש והבוחנת אמרה שיש לנו עוד 5 דקות.
כמובן שאין עם מי לדבר וזה שציינתי את מה שקרה על טופס הבחינה זה לא מעניין אף אחד.

אנשים חושבים שקל להעתיק עכשיו במבחנים, שאפשר להיות חופשי עם חומר פתוח או עם איזה סטודנט ששילמת לו כסף והוא יושב איתך בחדר..אז לא, מאז שהתקופה הזו התחילה עוד במרץ ההרגשה שלי היא שגם אם לא עשית שום דבר, לאוניברסיטה יש את כל האמצעים והרצון כדי לתפוס אותך.

מבחינת הרמה המרצים מנסים לעשות לנו מבחנים יותר קשים משהיו בשנים האחרונות כדי להוכיח שזה שהלימודים בזום זה לא אומר שחס וחלילה ניתן לכם לעבור את המבחן.
בתור סטודנטית שמשקיעה בלימודים , לומדת מהבוקר עד הלילה ופותרת הרבה בחינות, בהרבה מבחנים שמתבצעים עכשיו אני נתקלת בחומר שבכלל לא נלמד, שלא הופיע משהו שמתקרב לו מהמבחנים מהשנים האחרונות, מה שלא נותן צ'אנס גם עבור אנשים שבאמת למדו למבחן אפילו לעבור.

אני מוצאת את עצמי בסיטואציות הזויות במהלך הסמסטר
כדי להספיק הגשות שותה קפה בכמויות ולוקחת אקמולים על ימין ועל שמאל כי כואב לי הראש אבל אין לי ברירה אלא להמשיך לשבת בזום ולראות הרצאה, למרות שאני יושבת במחשב כבר למעלה מ6 שעות.
אני באמת לא יודעת מה הנזקים העתידיים של כולנו, אבל יכולה להגיד שלי בוודאות הלכו העיניים והלך הגב סופית

המשפחה שלי לא מבינה אותי, הם אומרים לי תגידי תודה שאת עכשיו בבית.
אני מבינה אותם, יש אנשים שנאלצים לצאת לעבודה ולסכן את עצמם ואת המשפחות שלהם במצב הנוראי הזה, אבל מצד שני מבחינתי מה שקורה לי עכשיו מבחינה לימודית הוא בלתי נסבל.
אם הייתי בשנה א' אז הייתי שוקלת דחיית לימודים או משהו כזה, אבל אני בשנה ב' ומרגישה שמכריחים אותי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ובלי תנאים

יש כאן עוד סטודנטים שרוצים לשתף ולהצטרף למרמור? רוצה לשמוע מה אתם חווים בתקופה הזו ואיך אתם מתמודדים