אני לא יודעת לייצר חברויות שמחזיקות.
מבית הספר יש לי שתי חברות מהממות. אבל כנראה באופן טבעי גם מהן זה מרוחק. בכל שלב שהגעתי אליו בחיים חשבתי בהתחלה שהנה, עכשיו זה שונה.עכשיו אני אצליח. ואז משהו מתפקשש. תמיד אני יוזמת שיחה יותר מהצד השני. אבל השיחה יבשה ולא מתקדמת. בשלב מסוים אני כבר מתייאשת. והמחשבות תמיד בראש זה שאני לא בסדר ואני מציקה ולא כיף איתי. שנה שעברה הגעתי לאוניברסיטה אחרי שעבדתי על עצמי. הייתי יותר פתוחה ובאמת היה לי טוב. יותר מדברת פחות סגורה. הכרתי 2 חברות מדהימות. הייתה תחושה שכל אחת משלימה משהו בחברות הזו. והרגשתי שהנה זה זה. משהו שיחזיק לשנים. ואז הגיעה הקורונה. זה מאוד יכול להיות גם לא קשור, אבל הסתגרנו כולנו והרגשתי שאני מתרחקת וחוזרת להיות מסוגרת. התרחקתי גם פיזית מהן. עדיין הקפדתי לנסות ליזום, אבל רוב השיחות היו על הלימודים. התחלתי להרגיש שאני פחות ופחות שייכת. אני כבר לא בשיחות. יש ימים שאני לא מצליחה להפסיק לחשוב על מה אני עושה לא בסדר? מה דפוק בי שזה המצב? ועכשיו אחרי כמעט שנה זה כבר ממש מורגש לי שאני גלגל שלישי. הן לא יגידו לי את זה, אני יודעת. אני מרגישה רע שכאילו אני רוצה תשומת לב. אבל זה באמת לא. אני רק רוצה לדעת אם מה שאני מרגישה אמיתי או לא. אם עוד אפשר להציל את זה? מה אני עושה לא נכון?
אני כל כך פוחדת שהן ייראו את זה שאני לא מעזה לפרסם בקונפשיין בפייסבוק אפילו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות