שלום לכולם,
אז הגעתי לגיל שבו כולם מנסים להכיר לי אנשים בכל מיני דרכים. תודה לאל, אני לא מתלוננת, אבל כל פעם שאני מעלה איזשהי הסתייגות מרימים עליי גבה. ״את בחיים לא תמצאי מישהו״, ״את בררנית״ ״את קשה״. וכו׳ אלה דברים שאני שומעת כל הזמן. למרות שלדעתי אני בכלל לא בררנית, יצאתי עם גברים שהם ממש לא יפים או חתיכים לפי כל קרטיריון, אבל אני נמשכתי אליהם. יצאתי גם עם כאלו שלא מרוויחים כזה הרבה.
אבל אני מתחילה להתבלבל עם עצמי, כי אם יש לי השכלה גבוהה ומקצוע מצוין, אז האם אני צריכה לצאת עם מישהו שאין לו את הדברים האלה והוא גם לא שואף אליהם? כי אני כבר מבוגרת וכו׳. ואם אני לא נמשכת לבן אדם, יש מקום בכלל לכל הצ׳אנסים האלה? קשה לי גם לשבת ולדבר עם בן אדם שהוא לא כל כך אינטלגנט ורהוט, אני פשוט משתעממת. אבל אני מרגישה מהסביבה שעם הגיל יורדת לי הלגיטימציה לפסול אנשים על דברים שלא טוב לי איתם. האם הסביבה צודקת? האם הדבר היחיד שלגיטימי לפסול עליו זה תכונות אישיות ולא רק דברים חיצוניים שמפריעים לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025