בת 17,לפני חודשיים יצאתי מזוגיות ראשונה עם מישהו שנה מעליי של ארבעה חודשים.
כן, אני יודעת שזה נשמע קצת, ואני יודעת שזה נשמע בקטנה ואהבה ראשונה וזה.... אבל באמת אהבתי אותו בסוף בגלל מי שהוא.
הוא נפרד ממני, בטענה שמגיע לי מישהו יותר טוב, שהוא לא רואה את הקשר ממשיך למשהו רציני,ושהוא לא בנוי לזה כרגע. השורה התחתונה היא שאני אהבתי אותו הרבה יותר, והוא רצה לנתק את זה עכשיו "כדי שלא ניקשר יותר מדי"
חוץ מזה שהפרידה התנהלה בצורה מאוד מוזרה- אמרתי לו משהו שמפריע לי והוא אמר שהוא ישפר את עצמו וינסה להיות יותר רציני ורגע אח"כ נפרד ממני-מדובר בבחור לא החלטי בכלל, שחזר בעצמו שוב ושוב במהלך הזוגיות והתחרט כל פעם על כל מיני דברים בקשר לאופי הקשר (כמה קשר פיזי וכו). בנוסף לקראת סוף הזוגיות גיליתי שאני חולת קורונה, והוא הגיב לזה בצורה ממש רעה-התעצבן עליי שאני מכניסה אותו לבידוד...
הבעיה היא-אני עדיין אוהבת אותו, מרגישה שהוא עשה טעות, ושזה מן משהו פזיז להחליט. לאט לאט מבינה שאולי היינו צריכים הפסקה ולא פרידה מוחלטת ושנינו לא ידענו את זה כי היינו ראשונים אחד לשני. לתת לזמן לעבור כבר לא עוזר, עבר כבר חצי מהזמן שהיינו ביחד, וההרגשה הזאת רק מתחזקת ומתקבעת לי בראש...
מצד אחד אני מאוד רוצה לדבר איתו(אנחנו לא מדברים בכלל כרגע) מצד שני אני מרגישה שאולי זו טעות, כי הוא זה שנפרד ממני ואני הבהרתי לו בצורה מאוד ברורה מה הרגשתי בעניין.
יכול להיות שאני פשוט חיה בלה לה לנד? פשוט לא מרגישה שהפרידה הייתה נכונה בסוף, ולא יודעת אם ליזום איתו שיחה בעניין או שעדיף להתרחק כמה שיותר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות