כל פעם אני מגיבה לאימי לאחותי או לאחי הקטן הם מנסים למצוא כל הבעה בפרצוף שלי כאילו היא מביעה זלזול או כעס וכועסים עליי בלי שאדע מה הבעיה בכלל.
למה אני צריכה לחשוב מה הולך להיות המשפט שלי (כמו כולם) ולחשוב באיזה טונציה ובאיזה פרצופים להשתמש?
אני לגמרי מבינה הבעות פנים והכל ואני ויש לי אינטיליגנציה רגשית גבוהה וגם אני שמה לב לטון שהם משתמשים ולפרצופים שהם עושים
הבעיה היא שהם לוקחים את זה אישית ברמות מוגזמות ולא מתחשבים בעובדה שיש לי חיים ושאני לא חייבת לשדר להם שמחה אהבה ותמיכה 100% בכל זמן נתון.
פשוט מעצבן שאני לא יכולה פשוט לומר מה שאני רוצה בפשטות אלא חייבת להמיר בכל למילים עליזות שמחות ואוהבות כאילו הם תינוקות.
כרגע אני חצי מתאמת להגיב להם בדרך שהם רוצים והם עדיין מסתכלים על חצי הכוס הריקה. וזה ממש מעייף
למה אי אפשר לדבר כמו בוגרים וזהו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות